מנהיג או משרת

במזכרת בתיה כבר התחילה ההתחרות על תפקיד ראש המועצה הבא.

ראש המועצה המכהן עדיין לא הכריז על תוכניותיו, אבל כל התושבים בטוחים ששוב יציג את מועמדותו. שני תושבים אחרים, ידועים כשלעצמם, כבר הכריזו על תוכניתם להתמודד בבחירות.

והנה הופיעה דמות חדשה, איש המסתורין שאינו מגלה מי הוא, המסתתר ומכריז על עצמו כעל המנהיג הנעלם. הסיסמה היא "מנהיג למזכרת", לא פחות. ועל כך רציתי להעיר שתי הערות.

מה אנחנו יכולים לדעת עליו מתוך העמוד שפתח בפייסבוק? מחוץ להתפארות העצמית, כמעט לא כלום. העברית שלו סבירה, לא יותר. אינו שומר שבת. יתכן שהוא נוהג לענוב עניבה. מישהו יודע משהו נוסף?

אבל לא אלה ההערות. ברצוני להעיר על הכרזת המנהיגות.

ראשית, מנהיג אינו מתחבא. מי שמתחבא אינו מנהיג. מין מסע פרסומת המבוסס על חידת מי אני, מתאים לפרסומת מסחרית. כנראה גם לספרי ילדים – ידוע וזכור לטוב "מיץ פטל" של חיה שנהב. אז ישנו לנו כאן פירסומאי, לא מנהיג.

ושנית – וזה העיקר – ברצוני להבהיר לכל מתמודד, אינני צריך ואינני רוצה מנהיג על ראשי. אני רוצה משרת. משרת של הציבור.

בסרט המצויין של אלטמן, "פרק גוספורד", אומרת על עצמה, לקראת סוף הסרט, סוכנת הבית המושלמת (אני מסתמך על הזכרון, אז סלחו לי אם לא דייקתי במילים, אבל אלה הדברים): לקרוא את ההמשך »


גיבורי האווזים

טוב, אז הכניסו אווז למשרד של גזבר המועצה. זה ממש נימוק עמוק בדיון הכלכלי-תכנוני על מדיניות המועצה המקומית מזכרת-בתיה (כן, אני מדבר על הסרטון ששודר בערוץ 10 במוצאי השבת שעברה, 3 בנובמבר 2012, ולא, לא אכניס קישור).

כשהיינו ילדים בכיתה ה' בבית הספר העממי (כך קראו לו אז), הכנסנו חתול לכיתה – תעלול בערך באותה רמה.
אבל אז, להבדיל מהאווז, זה לא התיימר להיות יותר מהסחת דעת של חמש דקות, ולא פלשנו לחדרו הפרטי של המורה, ולא צילמנו אותו כדי לבייש אותו לפני כל הציבור, והיינו בוגרים מספיק כדי להבין שזה לא טיעון משכנע על תוכנית הלימודים.

אז מה היה לנו כאן בעניין האווז? תעלול לא הגון ולא הוגן ברמה של כיתה ה'.

אני מדגיש – לא הגון ולא הוגן,
כי להבדיל מהכתב, לגזבר לא נתנו התראה מקדימה כדי שיוכל להכין מענה קולע. קל להראות חד לשון כשיש זמן להתכונן.
ולהבדיל מהכתב, לגזבר לא היה צלם שעבד לפי הוראותיו, ולא נתנו לו לערוך את הסרטון כדי שהוא ייראה במיטבו.
ולמשרדו של מי פלשו? של הגזבר. הוא עוסק בכספים, אבל לא הוא קובע את גובה הארנונה.
אבל הפחדנים העלובים לא העיזו להכניס את האווז למשרדו של ראש המועצה, מי שכן קובע את גובה הארנונה, ואפילו הוא לא ממש לבדו.

כמו שאמרתי, לא הגון ולא הוגן.
ומי שהתגלה כאן בכל עליבותו הוא דווקא הכתב, הכל כך חכם בעיני עצמו.

יש מקום לדיון וגם וויכוח על הארנונה ועל דמותה של מזכרת-בתיה, אבל לא כך.
ויש מקום לבידור, אבל לא כך.