מרגרט אטווד והסביבה (2)

אם כבר כתבתי על דיעותיה של מרגרט אטווד על בעיות הסביבה, הנה עוד משהו שמצאתי – קטע בספרה "עין החתול".

הדמות המרכזית בספר היא אישה בשנות החמישים שלה. הזמן הוא סוף שנות השמונים של המאה העשרים. היא נזכרת בדברי אביה האנטומולוג (חוקר חרקים, כמו אביה של הסופרת), בילדותה:

"אני נזכרת בישיבה אל שולחן האוכל, עם קורדיליה, ובאזהרותיו השוטפות [של אבא שלי] מעל לראשינו, המים המזוהמים, העצים המורעלים, מין אחר מין מחוסל כמו נמלים תחת נעל כבדה. לא ראינו בדבריו נבואות. הם נראו לנו משעממים בזמנו, סוג של רכילות מבוגרים שאינה מענייננו. עכשיו הכל התגשם, רק גרוע יותר. אני חיה בתוך הסיוט שלו, והעובדה שאיננו נראה לא עושה אותו לממשי פחות. עדיין אפשר לנשום את האוויר, אבל לכמה זמן?"

הספר עוסק, אני חושב, בעיקר בנוכחות העבר בהווה האישי, לא במצב הסביבה. רוב הפיסקה משתלב בזה היטב, רק האמירה על עתיד האויר נראית כאן חריגה. היא עושה את הקטע הזה להערה צדדית אמיתית, של מרגרט אטווד, על מצב הסביבה.

תרגום של יעל אכמון שיצא לאחרונה (2011). הספר המקורי יצא לאור ב-1988.

מודעות פרסומת

סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ד, הסיפור נמשך

מתברר שיש המשך בלתי צפוי לסיפור הזה, על המרכז והמגרש. ביום ראשון לפני כשבוע, 5 בפברואר, הופיעו על גדר המגרש שלטים חדשים, המודיעים פעם נוספת על הפקדת התוכנית להסבתו ממסחר למגורים (את הסרגל האדום-לבן שלצד השלט תליתי אני, כדי לתעד את גודלו): לקרוא את ההמשך »


משבר במועצה לשימור אתרים (6) – ממה ניצלנו

הנה הרשימה שהבטחתי, על מה שהיה קורה אם שינויי התקנון של הוועד היו מתקבלים ומאושרים. דחיתי אותה לאחרי שתי רשימות קצרות שנראו לי דחופות יותר לקראת האסיפה הכללית המתקרבת.

איש אינו נביא, זה נכון, אבל לפעמים אפשר לחזות התפתחויות בביטחון רב, אם לא בוודאות. אני חושב שהתחזית שאני עומד להציג כאן היא כזו, וודאית בביטחון רב, אם לא בוודאות (ואל תנסו לחזור על האימרה כי מאז שחרב בית המקדש, הנבואה ניתנה לטפשים. המקור לאימרה זו – בתלמוד הבבלי, בבא בתרא דף י"ב ע"א – אומר במפורש ובעקיפין דווקא כי הנבואה ניתנה לחכמים, אבל את זה אולי צריך להסביר, נושא לרשימה לעצמה).

נחזור לענייננו. ברשימה 3, הארוכה והמפורטת, סיפרתי והוכחתי כי הוועד המנהל ניסה להשתלט על העמותה (אני קורא כך, למועצה לשימור אתרים, כדי להדגיש את היותה עמותה). זאת לא טענה שאני טוען. זה כתוב, אדום על גבי לבן, בהצעת השינוי שהכין הוועד. צריך רק לדעת לקרוא את המשמעות, ואני מודה שזה לא קל.

והוועד לא הצליח, הוא לא השתלט על העמותה. מתברר כי ישנן הגנות, וכשיש מי שמוכן להאבק עליהן הן פועלות, והן יעילות עוד יותר כאשר העמותה היא גוף דו-מהותי, כמו המועצה לשימור אתרים (גוף דו- מהותי הוא ארגון שישנם לו גם היבטים ציבוריים). אבל מה היה קורה אם הוועד המנהל כן היה מצליח, אם השינויים היו נכנסים לתקנון? לקרוא את ההמשך »


משבר במועצה לשימור אתרים (5) – קריאה

ברשימותי הקודמות הראיתי כי הוועד המנהל כשל, כי איננו מבין מה מותר ומה אסור, ומה אפשרי ומה בלתי אפשרי, וכי איננו מבין את המהות של עמותה ושל ניהול תקין של עמותה.

ועכשיו חזרנו לנקודה שהיינו בה לפני יותר משנתיים – הודעה על אסיפה כללית לבחירת מוסדות העמותה. אבל עכשיו, אני לפחות, כבר איבדתי את האמונה ביכולת שיקול הדעת של הוועד המנהל.

לכן, מה שמתבקש הוא להכניס למוסדות העמותה כוחות חדשים, כוחות שאינם קשורים או מחוייבים לוועד היוצא. למען הניהול התקין והמציאותי של העמותה, למען המשך הקיום וההצלחה של העמותה, ולמען העלאת הרמה של השימור ושל המחשבה השימורית, חייבים להכנס למועצה ולוועד המנהל חברים רעננים ומחשבה יצירתית אבל מבוססת ידע. המנכ"ל החדש הכניס רוח חדשה לפעולות השימור של העמותה. רוח חדשה דרושה גם במוסדות העמותה.

אני מציע לכל חבר בעמותה לשאול את עצמו מי היה רוצה שיהיה בוועד ובמועצה, ואם היה רוצה לשנות משהו בעמותה, ומה צריך לעשות לשם כך. השינוי לא יבוא מעצמו.

אני קורא לכל חבר בעמותה ששימור המבנים והאתרים ההיסטוריים של הארץ יקר לליבו, והוא רוצה, מוכן ויכול להקדיש לשימור זמן ומאמצים וידע ומחשבה במוסדות העמותה, למהר ולהציג את מועמדותו לוועד המנהל או למועצה או לשניהם. אני ממליץ, למי שרוצה להיות בוועד המנהל, להציג את מועמדותו גם למועצה, כי המועצה מכניסה לוועד יותר חברים משנבחרים ישירות. אפשר להגיש מועמדות לשני המוסדות.

אני מציע למהר, כי התאריך האחרון לשליחת הטפסים הממולאים והחתומים קרוב – יום רביעי, 15 בפברואר בשעה 1600 אחה"צ.

אני מציע, למי שיכול, לשלוח את הטפסים בפקס (לפקס 03-5034828) או בדוא"ל (לכתובת revital@shimur.org.il), ולבדוק שהגיעו והתקבלו (בטל' 03-5086625, אצל רויטל). אפשר להוריד טופסי הגשת מועמדות גם מכאן, בפורמט pdf להדפסה בלבד, או בפורמט doc לוורד למילוי במעבד התמלילים.


משבר במועצה לשימור אתרים (4) – בקיצור

הנה סיכום קצר, "מלמעלה", של מה שקרה בשנתיים האחרונות במועצה לשימור אתרים (העמותה), למען מי שלא היה לו זמן או סבלנות לקרוא את רשימותי הקודמות, הארוכות והמפורטות.

הפרשה התחילה בסכסוך מקומי באחד מאתרי השימור (גבעת הקיבוצים), בין הנהלת העמותה לבין קבוצת מדריכים מ"המשמרת הצעירה". לקראת הבחירות שעמדו להתקיים, הם חידשו את חברותם בעמותה, היו להם גם נרשמים חדשים, והם הציגו שלושה מועמדים. אין ספק בכך שרצו להשתתף או להשפיע על התנהלות העמותה ועל השימור – וזה בסדר גמור וכשר לחלוטין. זו המשמעות של חברות בעמותה.

הוועד (הוועד המנהל) אולי נבהל, אינני יודע למה, ואולי רצה לנצל הזדמנות שנקרתה לו. עובדה היא כי הוועד עשה שורה של דברים בלתי סבירים: הוא הפסיק את הבחירות באמצען ושינה את הכללים, הוא ניסה להוציא מהעמותה שלא כדין חברים שהיה לו סכסוך אתם (אותה משמרת צעירה), והוא ניסה לשנות את תקנון העמותה כך שישלוט בה באופן מוחלט, ויוכל לסלק כל מי שירצה. אחר כך הוא הציג את את זה כהתגוננות מפני נסיון של המשמרת הצעירה להשתלט על העמותה. לאמיתו של דבר הצעירים לא יכולים היו להשתלט על העמותה אף אם רצו. מי שכן ניסה להשתלט היה הוועד עצמו.

אינני יודע אם הוועד הבין כי הוא עושה דברים אסורים, בלתי הגונים ובלתי חוקיים, אבל חשב שיוכל להצליח, או בכלל לא הבין שהם כאלה. כך או כך, הוועד טעה טעות גדולה – הוא הפך סיכסוך מקומי למשבר כללי שנמשך כבר שנתיים, וכפי שהיה צפוי מראש – את מה שרצה לא הצליח לעשות. מה שהוועד הראה הוא כי איננו מבין מה מותר ומה אסור, ומה אפשרי ומה בלתי אפשרי. הוא הראה גם כי איננו מבין את המהות של עמותה ושל ניהול תקין של עמותה.

עובדה היא כי בית המשפט, כאשר הצעירים שסולקו מהעמותה עתרו לו, פסק כי הוועד פעל שלא כדין, והחזיר אותם לעמותה. בלי תלות בפסק הדין, רשם העמותות פסק כי בשינוי התקנון הוועד פגע בזכויות חברי העמותה ולקח לעצמו זכויות-יתר אסורות, וכי לא יאשר את השינוי.

וכך, אחרי שנתיים, העמותה חזרה לנקודת ההתחלה, והיא צריכה להתחיל מחדש את הבחירות לפי אותו תקנון עצמו. בינתיים איבדנו את האמונה ביכולת שיקול הדעת של הוועד המנהל, אשר בחוסר תבונה הכניס את העמותה לפרשה הזאת. גם ראינו כי לא כל כך קל להשתלט על עמותה, במיוחד אם יש לפעילותה היבטים ציבוריים ולכן ניהולה צריך לעמוד בכללים של ניהול גוף ציבורי.