ראיתי ברחוב משהו מצחיק (6)

או אולי דווקא עצוב. המצחיק והעצוב קשורים זה בזה. רק הבדל של נקודת מבט.

ישנן, פה ושם ברחובות מזכרת בתיה, תיבות דואר אדומות. מי שרוצה לשלוח מכתב, יכול להכניסו בחריץ שבתיבה. הדוור ירוקן את התיבה בזמן כלשהו, ויקח אותו לתחנת המיון. על התיבה אמור להיות שלט המציין את שעות הריקון. זה מידע שיכול להיות חשוב לשולחי המכתבים –  כדי שידעו מתי כדאי להכניס את המכתב. במזכרת בתיה השולחים לא ידעו.

הנה הסיבה לכך, השלט על התיבה שליד סניף הדואר במזכרת בתיה, בשדרות אליהו: לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

שימור, שימור

ברשימה קודמת, על מכשולים להולכי רגל ברחובות מזכרת-בתיה, סיפרתי גם על קיר מתפורר, שאבנים נופלות ממנו. ברשימה מאוחרת יותר הראיתי את המשך ההתפוררות וקורות התמיכה שהציבו לקיר.

הקיר הזה, של רפת מימי תחילת המושבה שנועדה לשימור הנמצאת ברחוב המייסדים, המשיך להתפורר עד שממש נוצר בו חור.

הקיר המזרחי המתמוטט אל הרחוב

ועכשיו משפצים את הרפת. המועצה המקומית הפקיעה אותה ממתחם הבית הסמוך, והמועצה לשימור אתרים התחילה לעשות בה עבודות "שימור".

פתח הרפת פונה צפונה, אל חצר הבית שמשטחו הפקיעו אותה, אבל לא צורפה לרפת רצועת קרקע שדרכה אפשר היה להכנס אליה. כדי שאפשר יהיה להכנס, צריך היה לפתוח פתח חדש. התוכנית היתה לפתוח אותו בצד המזרחי, הפונה אל חצר המוזיאון, אבל בינתיים התחיל להתפורר הקיר המערבי, הפונה אל הרחוב. אפשר היה לחשוב שישנו את התוכנית (היה לזה מספיק זמן), וכדי להקטין את הפגיעה במבנה – הרי הוא נועד לשימור – ישתמשו בקטע שנפגע לפריצת הפתח. לא, את מקום הפתח השאירו, וכבר פרצו אותו בקיר המזרחי, שהיה שלם ומקורי.

ועכשיו, זה המצב:

את הפתח המקורי בקיר הצפוני, יסגרו כי אין אליו גישה. את הקיר המערבי ישפצו, כי התמוטט בחלקו. בקיר המזרחי פורצים פתח חדש. פוגעים בשלושה קירות, שכבר לא יהיו דומים למה שהיו. רק אחד, הדרומי, נשאר במצבו המקורי.

ולזה הם קוראים שימור.


שטויות וטעויות בכתבה על "הנפח האחרון"

הבטחתי לכתוב על הבחירות שלא היו ועל שינויי התקנון שלא הצליחו במועצה לשימור אתרים (ובקרוב אכתוב – בינתיים ריכזתי וסידרתי את המידע), אבל אתמול הגיעה לידי החוברת האחרונה (מס' 137) של "המגזין" "ארץ וטבע". כתבת השער שלו, "הנפח האחרון", שהתיימרה לעסוק גם בנפחות וגם בהיסטוריה של מזכרת בתיה, ממש קראה לתגובה.

מזמן לא נתקלתי בכתבה מלאה טעויות ושטויות רבות כל כך. גם בקשר לנפחות, גם בקשר להיסטוריה של מזכרת בתיה, גם בטקסט, וגם בכותרות התצלומים. ניכר שהכותב לא ידע הרבה על מה שכתב, וגם לא התאמץ ללמוד. אני מציע לא להסתמך על כתבה זו בשום דבר. אפילו שם הכתבה מטעה. יש בישראל יותר מנפח פעיל אחד, אם כי נכון הוא שהמקצוע בסכנת הכחדה בישראל (ואמירה זו היא אחת המעטות הנכונות בכתבה).

המצחיק הוא שבאותה חוברת עצמה מלגלג העורך (ללא שום הצדקה שהיא) על החוקרים שחשבו כי העגולשון שחור הגחון (מין של צפרדע מן החולה) נכחד, כי לא הצליחו למצוא אותו במשך יותר מחמישים שנים. באתר של "ארץ וטבע" ברשת הוא מגדיל לעשות ומטיף מוסר לעיתונות היומית שמיהרה "לצאת בכותרות המורכבות מחצאי אמיתות ומידע לא מגובש" על העגולשון ועל עניין נוסף.

אחרי הכתבה הזאת, אינני חושב שאשוב לעיין בחוברת כלשהי של כתב העת הזה. הוא איבד, בעיני, את כל אמינותו.


הערה קטנה על ה"דו"ח לתושב" (2)

לפני כחודש קיבלנו את ה"דו"ח לתושב נובמבר 2011", חוברת צבעונית על נייר עבה ויקר, ולא כל כך מעניינת. אני משער שרובכם כבר זרקתם אותה לפח – אולי המקום המתאים לה ביותר. אבל אולי אפשר למצוא בה משהו מעניין, לאו דווקא מה שכותביה רצו שנשים אליו לב.

אני התחלתי לדפדף בה, והערתי לה הערה קטנה. עכשיו נזכרתי בה, ושליתי אותה מבין הניירות ששקעה בהם כדי לראות אם ישנם בה דברים נוספים העשויים לעניין את מי שמתעניין בניהול העיירה שלנו. יש. אקדיש להם רשימה זו, ועוד שתים או שלוש.

ואחד הדברים שלא שמתי אליהם לב בדפדוף הראשון, הוא שניסו "למכור" לנו תוכניות לעתיד כאילו היו השגים מוגמרים. לקרוא את ההמשך »


ראיתי ברחוב משהו מצחיק (2)

מי שיסע ברחובה הראשי הישן של מזכרת בתיה, שתחילתו רחוב רוטשילד והמשכו שדרות אליהו, יגיע לכיכר קטנה הנמצאת בסופו, ובמרכזה ניצבת באר. כמו באירופה. עם מעקה מוגבה וגגון רעפים.

באר כמו באירופה? כן, הנה היא: לקרוא את ההמשך »


שרת החקלאות מול הפחיה – האירוניה *

איזה כבוד. שרת החקלאות, הגברת אורית נוקד, ביקרה היום במזכרת בתיה.

לפנות ערב הגיעה לבקר גם במוזיאון המושבה במקום, וביקרה גם בפחיה, זה המבנה שאת היתר הבניה עבורו קיבלו בזיוף ומירמה. משהו על הפרשה סיפרתי כבר ברשימה קודמת.

הביקור איננו צריך להפתיע. משרד החקלאות העניק לפרוייקט הזה מאות אלפי שקלים. אני מנחש שהמועצה המקומית רוצה לחלוב ממנו עוד. שרת החקלאות רוצה להתבשם במה שנדמה לה כי הוא פרוייקט של שימור היסטורי (אבל לאמיתו של דבר רק כאילו שימור כאילו היסטורי). את מי מעניינת הבעיה הקטנה של עבירות על החוק, מינהל בלתי תקין, ופגיעה בשימור (מחוץ לכמה תמהונים, כמוני)?

אז נכון הוא שהמענק ניתן, והמבנה נבנה, בימי השר הקודם, אבל בכל זאת יש משהו אירוני בביקור. השרה היתה יועצת משפטית, והיא מתפארת בפעולתה "לביסוס תחום הצרכנות על עקרונות של שקיפות, הוגנות ובהירות", ככתוב באתר משרד החקלאות. והנה היא מתייצבת באתר המסמל יותר מכל את אי התקינות ואת הכיסוי הממוסד עליה.

אני בטוח שיהיה גם תצלום.

*הרשימה נקראה תחילה
"שרת החקלאות באתר הזיוף והמירמה"


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק א

אספר כאן סיפור אמיתי, איך קלקלו, במזכרת בתיה, פינה מתוכננת היטב. בסיפור הזה אינני מעורב, לפחות לא באופן ישיר. אני רק מספר אותו לפי מיטב ידיעתי כפי שהתרחש.

בסיפור נראה איך לקחו מציבור התושבים של שכונה אחת (רובם ממעמד הביניים), ונתנו למקורבים (עשירים, כמובן. לא בדקתי את חשבון הבנק שלהם, אבל אם יש להם חברה קבלנית שבונה בתים רבים, אפשר לומר בבטחון שהם עשירים), ועוד בעבירות על החוק ובתמיכת הרשויות שאמורות היו להגן עליו (לכאורה, לכאורה, כמובן. עד שהדבר יוכח בבית המשפט, כל זה רק לכאורה). אני חושב שהלקיחה ממעמד הביניים על מנת להעשיר את העשירים היא עניין שמדברים עליו הרבה לאחרונה, והיא אחד הנושאים העיקריים של מחאת האוהלים. עניין עכשווי שחשוב לחשוב עליו.

ונראה איך ראש המועצה המקומית היה מעורב בהעברה הזאת מעט יותר משהטעם הטוב מחייב. אבל, כמובן, לא יעלה על הדעת שראש הרשות המקומית פעל באופן אישי למען מקורביו.

ומה שלקחו מתושבי השכונה לקרוא את ההמשך »