ראיתי ברחוב משהו מצחיק (6)

או אולי דווקא עצוב. המצחיק והעצוב קשורים זה בזה. רק הבדל של נקודת מבט.

ישנן, פה ושם ברחובות מזכרת בתיה, תיבות דואר אדומות. מי שרוצה לשלוח מכתב, יכול להכניסו בחריץ שבתיבה. הדוור ירוקן את התיבה בזמן כלשהו, ויקח אותו לתחנת המיון. על התיבה אמור להיות שלט המציין את שעות הריקון. זה מידע שיכול להיות חשוב לשולחי המכתבים –  כדי שידעו מתי כדאי להכניס את המכתב. במזכרת בתיה השולחים לא ידעו.

הנה הסיבה לכך, השלט על התיבה שליד סניף הדואר במזכרת בתיה, בשדרות אליהו: לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

ראיתי ברחוב משהו מצחיק (5) – תמרורים סותרים

כמו ברשימה קודמת, גם העניין הפעוט הזה עצוב לא פחות ממצחיק.

במזכרת בתיה, לשעבר עקרון, בפינת הגורן – נתיב השיירות, ליד אנדרטת המשוריין, נמצא מגרש חניה ציבורי. לפי התמרורים, ישנן לו שתי יציאות, אבל אין לו כניסה.

הנה היציאה לנתיב השיירות, מבפנים ומבחוץ. התימרור תקין. מבפנים תמרור של תן-זכות-קדימה-לנוסעים-ברחוב ביציאה, ומבחוץ – הכניסה-אסורה. לקרוא את ההמשך »


שטויות וטעויות בכתבה על "הנפח האחרון"

הבטחתי לכתוב על הבחירות שלא היו ועל שינויי התקנון שלא הצליחו במועצה לשימור אתרים (ובקרוב אכתוב – בינתיים ריכזתי וסידרתי את המידע), אבל אתמול הגיעה לידי החוברת האחרונה (מס' 137) של "המגזין" "ארץ וטבע". כתבת השער שלו, "הנפח האחרון", שהתיימרה לעסוק גם בנפחות וגם בהיסטוריה של מזכרת בתיה, ממש קראה לתגובה.

מזמן לא נתקלתי בכתבה מלאה טעויות ושטויות רבות כל כך. גם בקשר לנפחות, גם בקשר להיסטוריה של מזכרת בתיה, גם בטקסט, וגם בכותרות התצלומים. ניכר שהכותב לא ידע הרבה על מה שכתב, וגם לא התאמץ ללמוד. אני מציע לא להסתמך על כתבה זו בשום דבר. אפילו שם הכתבה מטעה. יש בישראל יותר מנפח פעיל אחד, אם כי נכון הוא שהמקצוע בסכנת הכחדה בישראל (ואמירה זו היא אחת המעטות הנכונות בכתבה).

המצחיק הוא שבאותה חוברת עצמה מלגלג העורך (ללא שום הצדקה שהיא) על החוקרים שחשבו כי העגולשון שחור הגחון (מין של צפרדע מן החולה) נכחד, כי לא הצליחו למצוא אותו במשך יותר מחמישים שנים. באתר של "ארץ וטבע" ברשת הוא מגדיל לעשות ומטיף מוסר לעיתונות היומית שמיהרה "לצאת בכותרות המורכבות מחצאי אמיתות ומידע לא מגובש" על העגולשון ועל עניין נוסף.

אחרי הכתבה הזאת, אינני חושב שאשוב לעיין בחוברת כלשהי של כתב העת הזה. הוא איבד, בעיני, את כל אמינותו.