ערים תאומות – למי הן מועילות?

בעלון הרשת של מועצת מזכרת-בתיה התפרסמה הידיעה הבאה:

הנסיעה הזאת עלתה, טרם נעשתה, בישיבת המועצה, שם סיפר גבי גאון, ראש המועצה, על כוונתו לנסוע לאירוע במידון, ונוכח מצבה הכספי של המועצה, לממן נסיעה זו מכיסו.

על זה העירו חברי מועצה כי אם הוא מייצג את מזכרת בתיה, בנסיעתו, מזכרת בתיה, זאת אומרת המועצה המקומית, צריכה לממן את הנסיעה. לדעתי טענה זו נכונה, אם הוא מייצג את היישוב.

אבל אני שואל שאלה אחרת: לשם מה כל העניין? במה מועילה "ברית ערים תאומות" לתושב כלשהו של מזכרת בתיה. מחוץ לראש המועצה עצמו?

ככל שחשבתי על זה, אין לי, או לאיזה שהוא תושב אחר (מחוץ לראש המועצה עצמו) שום תועלת, ולו הקטנה ביותר, בברית ערים תאומות עם עיר כלשהי.

ראש המועצה נהנה, רואה את העולם, פוגש אנשים, מרגיש חשוב, כותבים עליו בידיעון המועצה, מראים תצלומים, זוכה בכבוד … . גם מדינת ישראל נהנית, מקבלת יחסי ציבור טובים בעולם. זה חשוב, אבל מדוע צריכה מזכרת בתיה לממן את זה?

אז גבי גאון צודק. נכון יהיה שהוא יממן את הנסיעה באופן אישי. נכון? אבל רגע … לקרוא את ההמשך »


זו אופוזיציה זו?

מי שישנה לו אופוזיציה כזו, אינו צריך קואליציה. כאילו אופוזיציה, לא באמת.

אבל ראשית, מה אנחנו צריכים לרצות מאופוזיציה, כל אופוזיציה?

בעיקרו של דבר, שני דברים: הראשון הוא חשיפת מידע  לציבור.  מידע על מה שהרשות המקומית עושה ומתכוננת לעשות, ומידע על פעולה בלתי תקינה, כאשר היא נעשית. לא מספיק שמישהו מהאופוזיציה קיבל מידע כלשהו. כדי למלא תפקידה הציבורי, האופוזיציה חייבת לקבל את מלוא המידע, ולהביא אותו לידיעת הציבור. זה נכון לגבי ההוצאה של כספי הרשות המקומית אולי עוד יותר ממעשים אחרים. בדרך כלל האופוזיציה, המהווה מיעוט במועצת היישוב, איננה יכולה לעשות יותר, וגם זה לא קל. לאופוזיצית מיעוט, כך נראה במבט ראשון, אין כח. זה לא כך. היכולת להעלות מידע לידיעת הציבור נותנת לה כח לא מבוטל. לרוב חשוב מאד, לראש הרשות, לקרוא את ההמשך »


עוד ישיבה מדכאת ומשעשעת

גם משעשעת וגם מדכאת. המשך לא מפתיע לאכזבות של הישיבות הקודמות.

משעשע היה לראות איך דהן, ראש המועצה המקומית, הכין לאופוזיציה (שיש לה כאן רוב, והיא יכולה לקבוע את החלטת המועצה – אני מספר על ישיבה של מועצת היישוב מזכרת-בתיה ביום ראשון, 26 בינואר) שני פחים, או מלכודות. מדכא היה לראות איך האופוזיציה נפלה בפח בשתי הפעמים, ובלי להבין שנפלה בפח.

הפח הראשון היה לקרוא את ההמשך »


אכזבות, אכזבות

שלוש אכזבות יש לי מהמתרחש עכשיו במזכרת בתיה, אחרי הבחירות. האכזבה הראשונה מיצחק פסטרנק, השניה מהרובוזיציה (אופוזיציה שיש לה רוב במועצה המקומית הנבחרת), והשלישית אכזבה מעצמי, מהתחזיות של עצמי שטעיתי בהן.

לאכזבתי הראשונה, לקרוא את ההמשך »


על החלטות המועצה – אין במה להתפאר

עוד רשימה קצרה –  ואחרונה –  על הישיבה האחרונה של מועצת מזכרת בתיה לפני כשבוע (8 בדצמבר), בנוסף לשתים הקודמות, על ההצלחה המדומה בטווח הקצר, ועל הכשלון האמיתי בטווח הארוך, של ראש המועצה בישיבה ההיא.

בינתיים גם ראש המועצה וגם אחד (לפחות) ממתחריו משתבחים בהחלטות שקיבלו. אין לזה הצדקה.

ראשית, בשתי החלטות, מינוי יועצת למעמד האשה ויועץ לענייני אזרחים וותיקים (ז"א זקנים), המינויים נעשו שלא כחוק. שני המינויים הם דרישות של חוקים ייעודיים, חוק האזרחים הוותיקים וחוק הרשויות המקומיות (יועצת לקידום מעמד האשה). יפה שהמינויים נעשו, לא יפה ולא טוב שנעשו שלא לפי החוק שדרש את המינוי: היועצת לקידום מעמד האשה אמורה היתה להתמנות "בדרך של מכרז", והיועץ לאזרחים ותיקים אינו יכול להיות מנהלת השירותים החברתיים (שהתמנתה לתפקיד), מפני שהיא נמצאת בניגוד עניינים ביחס לאזרחים הוותיקים, ומפני שהיא אמורה לתת הוראות בענייני אזרחים וותיקים, בין השאר, מה שאסור ליועץ. במסמכים הנלווים להזמנה לדיון, חברי המועצה לא קיבלו את מלוא המידע על דרישות החוק, והם עצמם לא ביררו אותן. היועץ המשפטי, שאמור היה לדעת ולחוות את דעתו, ישב שם ושתק. ראש המועצה והיועץ המשפטי גם הטעו את חברי המועצה לגבי אפשרותם להעמיד להצבעה החלטות משלהם, ומנעו מהם לממש את זכותם (השאלה התעוררה בדיון במינויים האלה).

שנית, בהחלטה על מימון מחשבי לוח ("טבלטים") לתלמידים, לקרוא את ההמשך »


יצא גדול? ממש לא!

מי שקרא את הרשימה הקודמת שלי, עלול היה להתרשם שהיתה כאן, בישיבת המועצה המקומית הנבחרת ביום ראשון השבוע, הצלחה של דהן, ראש המועצה של מזכרת בתיה. יצא גדול.

זו טעות מוחלטת.

נכון הוא כי ששת חברי האופוזיציה הם חסרי נסיון בחברות במועצת היישוב, והם לא הרבו לצפות מהקהל בישיבות אלה. הם גם לא התכוננו כראוי לישיבה, ולא למדו כראוי מה חבר מועצה יכול לעשות. אבל הם באו מלאי רצון טוב לפעול לא נגד ראש המועצה, אלא לטובת מזכרת בתיה. הם הצהירו על כך בהזדמנויות רבות, וגם בישיבה עצמה. הם ציפו לרצון טוב דומה מצד ראש המועצה. הם ציפו לניהול קורקטי של הישיבה. הם ציפו, כאשר הם שואלים שאלה לגבי הדרך הנכונה להתנהלות ישיבה, יקבלו מראש המועצה המנוסה, המתפאר בידיעת החוק, תשובה נכונה והוגנת. כמה טעו!

ראש המועצה, דהן, ניצל את הרצון הטוב ואת חוסר הנסיון והידע, ואת התמימות של האופוזיציה כדי להשתלט על הישיבה בדרכים בלתי הגונות, באלימות מילולית, בהטעיה לגבי התנהלות נכונה של ישיבת מועצה. הוא – שהתפאר בידיעת החוק אפילו בישיבה הזו עצמה – העביר החלטות שאינן תואמות את החוק, ומנע מחברי מועצה להעלות להצבעה הצעות משלהם לנושאי הדיון, מה שהם זכאים לו (בשנים עברו, בישיבות בראשות אותו דהן עצמו, הועלו הצעות כאלה והתקיימה עליהן הצבעה).

מה שכתבתי על חברי האופוזיציה ברשימתי הקודמת, היה בוטה, אבל נכון. חברי האופוזיציה היו חסרי נסיון וידע, ודהן ניצל זאת בציניות. אבל הם אינם טפשים. הם יבינו כי דהן מעל באימונם, וינהגו בהתאם לכך. הידע הדרוש זמין לכל אחד, ונסיון רוכשים מהר.

אז דהן "הוליך באף" את האופוזיציה בישיבה אחת, והפסיד את שיתוף הפעולה והרצון הטוב שלה לחמש שנים. לזה הייתי קורא קצרות ראות, או במילה פשוטה יותר – טפשות. היתה לו הזדמנות לנהוג כמנהיג הצופה למרחוק, או כמשרת אמיתי של ציבור התושבים, והוא נהג כבריון.

וכשכתבתי, ברשימתי הקודמת, כי סוף העריצות לא הגיע, הייתי נמהר. אם האופוזיציה תשאר מאוחדת ולא תתפרק, ותלמד מן הנסיון ואת החוק – סופה של העריצות נראה באופק.


מאלף ומשעשע

ברשימתי הקודמת כתבתי שהישיבה הבאה של מועצת מזכרת-בתיה תהיה מעניינת, ואולי אף משעשעת.

ואכן כן, היא היתה מאלפת ומשעשעת, אבל לא באופן שחשבתי. היה מעניין לראות איך דהן, ראש המועצה, מאלף את האופוזיציה.

בפחות מעשר דקות הפך את האופוזיציה, שקודם ניסתה להשמיע קולות של אריות, לחבורת כלבלבים מכשכשים בזנבם ומייבבים כדי לקבל ממנו לטיפה; לכיתת ילדים המתחננים לרצות את המורה, משתדלים להראות עד כמה הם ילדים טובים. כל מה שצריך היה לאילוף הוא קצת צעקות, קצת הטפות, קצת עיוות של החוק (היועצים המשפטיים עזרו בזה), וקצת דברי זלזול.

מעניין היה להקשיב לטון של הדיבור, אסרטיבי מצד דהן, אפולוגטי ולעיתים מתחנן מצד האופוזיציה. ונראה היה שהם בכלל לא טרחו להתכונן לתפקיד של חבר מועצה, ולא ידעו מה הם יכולים לעשות ואיך.

היחיד מבין כל חברי המועצה, לדעתי, שבאמת הבין מה קורה, היה דהן. כאשר סיים לדון בנושא שדחה את ההחלטה בו לישיבה הבאה, אמר על העניינים שנשארו "נלמד אותם בשיעור הבא".

ואם חשבתי שהגיע סוף העריצות של דהן, אז כפי שהדברים נראים – טעיתי גם טעיתי.