סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ד, הסיפור נמשך

מתברר שיש המשך בלתי צפוי לסיפור הזה, על המרכז והמגרש. ביום ראשון לפני כשבוע, 5 בפברואר, הופיעו על גדר המגרש שלטים חדשים, המודיעים פעם נוספת על הפקדת התוכנית להסבתו ממסחר למגורים (את הסרגל האדום-לבן שלצד השלט תליתי אני, כדי לתעד את גודלו): לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

הערה קטנה על ה"דו"ח לתושב" (4)

כאן אני מגיע לאחרונה בהערותי הקטנות על הדוח לתושב מזכרת בתיה, נובמבר 2011. באמת, אינני בטוח עד כמה ההערה הזאת קטנה – מדובר כאן, לפי הדוח, בהוצאה של כשניים וחצי מיליון ש"ח מכספי המועצה המקומית, ועוד שטח ציבורי של כשלושה דונמים, להכשרת מגרש חניה עבור שני הבניינים המסחריים בתחילת שד' בגין (הדוח לתושב ע' 12). הדוח עצמו מתאר זאת כפיתוח מגרש חניה "על שטח ציבורי",  "בסמוך לבית העלמין, במסגרת הקמת המרכז המסחרי החדש". אז אולי ההערה איננה כל כך קטנה. לקרוא את ההמשך »


ההודעות חסרות השחר של "זמורה"

"זמורה" הוא שם הוועדה המקומית לתכנון ובניה של מזכרת בתיה, למעשה וועדה מרחבית.
"חסר שחר" משמעותו חסר מובן, לא אמיתי.

זמורה מפרסמת מפעם לפעם הודעות, כפי שהיא חייבת, כדי שהציבור ידע על תוכניות שהיא עומדת לאשר, או על היתרי בניה חריגים שהיא עומדת לתת. המטרה של חובת הפרסום היא שאם מישהו מהציבור חושב שהוא עלול להפגע, יוכל להתנגד לתוכנית או להיתר.

כדי שהציבור יוכל לדעת, זמורה חייבת לפרסם את ההודעה בשני עיתונים, וגם באתרה ברשת.
כדי שהציבור יוכל לדעת, ההודעות של זמורה אמורות להיות אמיתיות.
כדי שהציבור יוכל לדעת, ההודעות של זמורה אמורות להיות מובנות לציבור.

האם ההודעות שזמורה מפרסמת הן הודעות אמיתיות ומובנות לציבור? מתברר, באופן לא מפתיע, כי לא כולן אמיתיות ומובנות. השאלה היא אם מסתתר משהו מאחורי חוסר השחר של הודעות אלה, או זו סתם רשלנות. לקרוא את ההמשך »


שלוש שאלות נוספות

ברשימה קודמת סיפרתי על היחס השונה ששני אולמות אירועים דומים מאד זה לזה במיקומם ובעבירות שנעשו בהם זכו ליחס שונה מאד מצד מר דהן (להזכיר, ראש המועצה המקומית שלנו) ורשויות התכנון והבניה. זו היתה רשימה עובדתית. לא הדגשתי את התמיהות העולות מהסיפור. אני חושב כי עולות ממנו שלוש שאלות, אחת מהן בולטת ומתבקשת, ולמעשה היא הנושא של הרשימה ההיא, והשתיים האחרות עלו רק במחשבה שניה. לקרוא את ההמשך »


איך מר דהן שומר על חוק התכנון והבניה

חיפוש ברשת מעלה, לעיתים, מידע בלתי צפוי. כך מצאתי כי במשפט שהתנהל עד לפני חודשים ספורים נגד בעלי הקרקע והמפעילים של אולם האירועים "אחוזת הברון", על בניה בלתי חוקית בשטחים החקלאיים של מזכרת בתיה, העיד גם מר דהן (ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה, אם מישהו אינו יודע).

הייתם מצפים כי עדותו תהיה מכוונת נגד הבניה הבלתי חוקית, ותתבע להרוס את מה שנבנה ללא היתר. ובכן אתם טועים. עדותו היתה מכוונת נגד ההריסה: לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ג, האחרון

הגיע הזמן לחזור אל הבלוג ולגמור את סקירת הפרשה העגומה הזאת.

תקציר שני החלקים (ארבעת הפרקים) הקודמים (לחלק א, לחלק ב):

היתה תוכנית למרכז שכונתי במרכז השכונה הנמצאת משני צידי שד' בגין (ונקראת במפה "נאות ראשונים"). נתנו לחברה קבלנית לבניה להפוך מגרש שנועד למבנה מסחרי, למגרש למגורים שאפשר לבנות עליו שני בתים משותפים בשטח גדול הרבה יותר. כך נתנו לחברה הקבלנית מתנה נאה, וחיסלו את המרכז השכונתי שהיה דרוש שם כדי לשרת את תושבי השכונה. למען השינוי הזה נעשו דברים רבים בלתי תקינים, חלקם עבירות פליליות ממש. למעשה נראה לי שלא היה שם שום דבר שכן היה בסדר.

1. דהן, ראש המועצה המקומית מזכרת-בתיה, השתתף בהחלטה של הוועדה המקומית "זמורה" על השינוי כשהוא במצב של חשש לניגוד עניינים. השינוי הזה הוא הטבה גדולה לחברה שאחדים מבעליה הם חבריו או תרמו סכום גדול למערכת הבחירות שלו.
2. כשהביאו את השינוי הזה לאישור הוועדה המחוזית, לא הציגו לה את מלוא המשמעות של השינוי.
3. החברה הקבלנית לא הציגה באתר הודעות על השינוי ועל האפשרות להתנגד לו, ולא מסרה הודעות כאלה לשכנים הגובלים, כפי שהיתה חייבת.
4. החברה הקבלנית מסרה לוועדה הצהרה כוזבת כאילו הציגה את ההודעות באתר במשך החודשיים הדרושים. יאמר לזכותה כי על מסירת הודעות לשכנים, דבר שלא עשתה, היא גם לא הצהירה.
5. הוועדה המחוזית לא וידאה כי ההודעות הוצגו בפועל, והתעלמה מהעדויות שנמסרו לה כי לא הוצגו כלל. הוועדה המחוזית, שחייבת היתה לבדוק גם כי הודעות נמסרו לשכנים הגובלים, התעלמה מהעדר ההצהרה על כך.
6. כאשר השכנים גילו לבסוף את הכוונה לשנות את ייעוד המגרש,
רבים מהם התאגדו והגישו, לוועדת ההתנגדויות המחוזית, התנגדות לשינוי. מזכירת הוועדה החזירה את ההתנגדות בלי להעביר אותה לוועדה, כפי שהיתה חייבת. לא היתה לה סמכות לעשות זאת, ובכלל אין הליך של החזרת התנגדויות.
7. כאשר היתה פניה נוספת אל יו"ר הוועדה המחוזית, ענתה לפנייה היועצת המשפטית של הוועדה. היא טענה כי הם בדקו את פרסום ההודעה על הפקדת התוכנית להתנגדויות, ומצאו כי נעשה כדין, וכי אין פגם בהחזרת ההתנגדות ע"י המזכירה. כל הטענות האלה של היועצת המשפטית, המשפטיות והעובדתיות, אינן נכונות.

כשדהן ראה כי כתב ההתנגדות מעלה חשש לניגוד עניינים במעשיו, איים בתביעת לשון הרע, אבל כמובן לא מימש את איומו. נראה שהוא יודע כי אין לו סיכוי להצליח.

עד כאן התקציר הלא כל כך קצר של הפרקים הקודמים.
נשאר רק להוסיף דברים אחדים, כבר די קצרים, כמו מה שווי המתנה שהחברה הקבלנית קיבלה, כדי להשלים את סיפור הפרשה הזאת עד עתה. לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק א

אספר כאן סיפור אמיתי, איך קלקלו, במזכרת בתיה, פינה מתוכננת היטב. בסיפור הזה אינני מעורב, לפחות לא באופן ישיר. אני רק מספר אותו לפי מיטב ידיעתי כפי שהתרחש.

בסיפור נראה איך לקחו מציבור התושבים של שכונה אחת (רובם ממעמד הביניים), ונתנו למקורבים (עשירים, כמובן. לא בדקתי את חשבון הבנק שלהם, אבל אם יש להם חברה קבלנית שבונה בתים רבים, אפשר לומר בבטחון שהם עשירים), ועוד בעבירות על החוק ובתמיכת הרשויות שאמורות היו להגן עליו (לכאורה, לכאורה, כמובן. עד שהדבר יוכח בבית המשפט, כל זה רק לכאורה). אני חושב שהלקיחה ממעמד הביניים על מנת להעשיר את העשירים היא עניין שמדברים עליו הרבה לאחרונה, והיא אחד הנושאים העיקריים של מחאת האוהלים. עניין עכשווי שחשוב לחשוב עליו.

ונראה איך ראש המועצה המקומית היה מעורב בהעברה הזאת מעט יותר משהטעם הטוב מחייב. אבל, כמובן, לא יעלה על הדעת שראש הרשות המקומית פעל באופן אישי למען מקורביו.

ומה שלקחו מתושבי השכונה לקרוא את ההמשך »