תרבות השקר

ברשימות קודמות כתבתי על נסיון של קבלן להסב מגרש ממסחר למגורים. בתוכנית השכונתית המגרש נועד לבניין למסחר ושירותים כחלק ממרכז שכונתי, והקבלן רוצה, במקום זה, לבנות בו שני בנייני מגורים (בשטח גדול בהרבה משטח הבניין המסחרי, וגבוהים בקומה יותר מכל הבניינים האחרים בסביבה) כתבתי גם על התמיכה שהוא מקבל מהמועצה המקומית ובמיוחד מראש המועצה. כל זה קורה במזכרת בתיה, היישוב המתחבא מאחורי מתחם בילו המסחרי הענקי של קריית עקרון, ליד רחובות.

סיפרתי כי הוועדה המחוזית ("וועדת המשנה להתנגדויות") הבינה את הצורך התכנוני בתוכנית המקורית, ופסקה נגד ההסבה הזאת. חשבתי אז שזה סוף הפרשה – וטעיתי. לרשות מקומית ישנה זכות לערור על החלטה כזו לפני המועצה הארצית לתכנון ובניה – הגוף התכנוני העליון של ישראל. והיא עררה, וגם הודיעה על כך (בסוף השבוע שעבר) באתר שלה ברשת, וגם זיכתה את כולנו ביכולת לקרוא את כתב הערר. "כתב התביעה" היא קוראת לו בהודעה ברשת.

"כתב תביעה" הוא כינוי לא נכון כאן – זה רק ערר – אבל הוא מתאים מבחינת אופיו כהתקפה על עו"ד יצחק פסטרנק, הוא המתנגד שהוועדה קיבלה את התנגדותו. בתפיסה של מר דהן, ראש המועצה המקומית, ההתקפה הזאת היא כנראה תמצית מהותו של הערר. מבחינה עניינית,  הפרשה מעלה שאלות כבדות על מהותו של תכנון יישובי (במכוון אני נמנע כאן מהכינוי המקובל "תכנון עיר"), על אופיה של מזכרת בתיה כיישוב, ועל מינהל תקין. חילוקי הדעות בשאלות אלה ראויים לדיון רציני ומעמיק (ואולי עוד אחזור לשאלות אלה בנסיון לתרום משהו לדיון בהן), אבל בכתב "התביעה" הן מחווירות ליד המתקפה האישית על עו"ד פסטרנק.

התקפה אישית יכולה להיות לגיטימית, אם, לפחות, העובדות המובאות בה הן נכונות. כאן, בכתב "התביעה" הזה, כפי שאראה מייד, לא כולן נכונות. זה המקום להדגיש כי השאלה המשמעותית כאן איננה מה אמר או לא אמר פלוני או אלמוני. העניין המשמעותי הוא חדירת תרבות השקר לשיח של מזכרת בתיה בעניינים מקומיים. לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ז, הסוף

ברשימות קודמות, לפני יותר משנה, סיפרתי על מרכז שכונתי מתוכנן שרצו להוציא ממנו מרכיב חשוב – את הבניין למסחר ושירותים. נדמה היה שהוועדה המחוזית שיכורת הכוח איננה מוכנה לקבל התנגדויות לתוכנית הזאת, וזה סופו של הסיפור. מאוחר יותר התברר כי בכל זאת יש המשך  לסיפור, ולפני כחודשיים (5 באוגוסט) אמנם דנה בו וועדת המישנה להתנגדויות (של מחוז מרכז) מחדש.

לאחרונה נשלחה החלטת הוועדה אל המשתתפים – אל המתנגדים, אל חברת הרסוף שרצתה ויזמה להפוך את הבניין לבית מגורים, ואל המועצה המקומית שתמכה ביוזמה. עד להעלאת הרשימה לרשת, הישיבה הזאת אינה מפיעה כלל בלוח הישיבות באתר של משרד הפנים. זה אורך להם די הרבה זמן עד שהם מעלים את הפרוטוקול והתמליל של הישיבה לרשת.

החלטת הוועדה היתה בהחלט מפתיעה – לטובה, הפעם. היא הצילה את המרכז השכונתי. הוועדה החליטה לקבל את ההתנגדויות, בעיקר מהסיבות שהציג עו"ד פסטרנק בהתנגדותו, ולבטל את התוכנית לשנות את ייעוד החלקה ממסחר ושירותים למגורים. הנימוק העיקרי, לפי הפרוטוקול, היה כי מרכז מסחרי אמנם דרוש במרכז השכונה, במקום שהתושבים יכולים להגיע אליו בהליכה.

יותר מזה – הוועדה הכירה בכך שההליך המקורי לא היה תקין, לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ו, על מה הוויכוח

בזמן שההתנגדות שסיפרתי עליה נשמעת, אראה כאן על מה הוויכוח.

ראשית, אראה מפה של תפרוסת השטחים המסחריים – וזה כולל גם עסקים ושירותים אחרים – במזכרת בתיה. המפה ממחישה את בעיית התכנון של שטחי המסחר יותר מכל תיאור מילולי:

תפרוסת השטחים המסחריים במזכרת בתיה

לקרוא את ההמשך »


סופה של אחוזת הברון

למרות הספקות שהבעתי ברשימתי הקודמת על אחוזת הברון, משרד הפנים הרס את "גן האירועים" לפני כשבוע (יום ראשון 22 ביולי). משרד הפנים עצמו הודיע על כך בחגיגיות, כשהוא טורח לצלם את ההליך. גם העתונות דווחה על האירוע הנדיר (כתבה רבת תצלומים בגלובס, לדוגמה). נדיר, כי באתר משרד הפנים אפשר למצוא רשימה ארוכה של גני אירועים אחרים הפועלים ללא היתר, וכנראה גם ללא הפרעה של ממש.

זה, כמובן, איננו מבטל שום דבר מהביקורת שהעבירו בתי המשפט על מר דהן, ראש המועצה המקומית, ועל הוועדה המקומית "זמורה", ושום דבר ממה שלימדה אותנו הפרשה על השלטון המקומי – על כל זה ברשימתי הקודמת, ובאלה שקדמו לה.

בכל זאת יש כאן משהו מוזר. לפי הדיווחים, מי שהרס את גן האירועים שמר דהן וזמורה ניסו להגן עליו, הוא "היחידה הארצית לפיקוח על הבניה" של משרד הפנים. זו אותה יחידה עצמה שרק לפני שנים ספורות התאמצה לכסות על העבירות שנעשו בהיתר בניה שהמועצה המקומית של מזכרת בתיה הוציאה במירמה וזיוף. מה קורה פה?


מה גילתה לנו אחוזת הברון על השלטון המקומי?

ברשימה קודמת, לפני כשלושת רבעי שנה, סיפרתי על אולם אירועים בשם "אחוזת הברון", שנבנה והופעל באופן בלתי חוקי בשטחים החקלאיים של מזכרת בתיה, על צו הריסה וקנסות שהוטלו על מפעיליו, העליתי שאלות נוספות על העניין, וסיפרתי גם כי הנתבעים שהורשעו ערערו על פסק או גזר הדין.

מאז, הערעור הזה נדחה פעמים. ראשית, הוא נדחה בבית המשפט המחוזי. הם בקשו רשות לערער פעם נוספת, בבית המשפט העליון, ולא קיבלו (אפשר לראות גם כאן). בפסק דין זה, מלפני שבועיים, נדחה הערעור סופית.

ההתערבויות הבלתי מתבקשות של מר דהן, ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה, ושל גב' לחמני, יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה", לטובת אולם האירועים ומפעיליו, נדחו ע"י בתי המשפט השונים, שלא הסתירו את דעתם עליהן. לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ב

 תקציר הפרקים הקודמים בחלק הראשון:

פרק א: בשד' בגין פינת רח' יעקב גולד היה מתוכנן מרכז שכונתי. לקחו ממנו את המרכיב החשוב של המבנה המסחרי שתוכנן בו, ונתנו לחברה קבלנית של מקורבים לבנות במקומו דירות בשטח מוגדל.

פרק ב: החברה הקבלנית שייכת, בין השאר, למכר, חבר ותורמים של דהן, ראש המועצה המקומית. החברה ביקשה לשנות את התוכנית כך שבמקום מבנה מסחרי יוכלו לבנות בתי דירות, ויחד עם זה להגדיל את השטח הבנוי, מספר הדירות, ומספר הקומות שתוכל לבנות, גם ביחס למבנה המסחרי שתוכנן שם, וגם ביחס לבתי הדירות האחרים בשכונה. תחילה היא קיבלה את אישור הוועדה המקומית זמורה, בדיון שדהן השתתף בו, לכאורה בניגוד עניינים. אחר כך קיבלה את אישור הוועדה המחוזית, בהמלצת הוועדה המקומית, ולפי הפרוטוקול – בלי שהציגו לוועדה את מלוא משמעות השינוי. השכנים גילו את השינוי באיחור. הם לא ראו הודעות על שינוי התוכנית והפקדתה, אשר אמורות היו להתלות במקום ולתת הזדמנות להתנגד לשינוי, ולא קיבלו הודעות כאלה. אי הצגה של ההודעה באתר, ואי מסירתה לשכנים הגובלים בשטח התוכנית, היא עבירה שדי בה כדי לבטל את השינוי. יש כאן חשש גם לעבירות פליליות.

עד כאן תקציר ההתחלה. הדברים נעשים חמורים עוד יותר בהמשך: לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק א

אספר כאן סיפור אמיתי, איך קלקלו, במזכרת בתיה, פינה מתוכננת היטב. בסיפור הזה אינני מעורב, לפחות לא באופן ישיר. אני רק מספר אותו לפי מיטב ידיעתי כפי שהתרחש.

בסיפור נראה איך לקחו מציבור התושבים של שכונה אחת (רובם ממעמד הביניים), ונתנו למקורבים (עשירים, כמובן. לא בדקתי את חשבון הבנק שלהם, אבל אם יש להם חברה קבלנית שבונה בתים רבים, אפשר לומר בבטחון שהם עשירים), ועוד בעבירות על החוק ובתמיכת הרשויות שאמורות היו להגן עליו (לכאורה, לכאורה, כמובן. עד שהדבר יוכח בבית המשפט, כל זה רק לכאורה). אני חושב שהלקיחה ממעמד הביניים על מנת להעשיר את העשירים היא עניין שמדברים עליו הרבה לאחרונה, והיא אחד הנושאים העיקריים של מחאת האוהלים. עניין עכשווי שחשוב לחשוב עליו.

ונראה איך ראש המועצה המקומית היה מעורב בהעברה הזאת מעט יותר משהטעם הטוב מחייב. אבל, כמובן, לא יעלה על הדעת שראש הרשות המקומית פעל באופן אישי למען מקורביו.

ומה שלקחו מתושבי השכונה לקרוא את ההמשך »