סרדינים, או פירנות?

העיתונים והחדשות, כולם מספרים על "מחאת הסרדינים". הורים דורשים להקטין את מספר התלמידים בכיתה לשלושים ושנים לכל היותר.

אני לא בטוח שכל התלמידים יסכימו עם הדרישה, במיוחד בכיתות הגבוהות יותר, שבהן התלמידים כבר אינם זקוקים, ואינם מצפים, לליטופים תכופים (פיזיים או מטפוריים) מצד המורה. קל יותר ל"הסתתר" מהמורה, כשרוצים להסתתר, בכיתה גדולה. קל יותר להתחמק מתלמידים מציקים בכיתה גדולה. רק מעט יותר קל, אבל כשנזקקים לזה, גם זה משהו.

מה שאני כן בטוח בו, מנסיוני האישי, הוא שאפשר ללמוד, וללמוד היטב, בכיתה גדולה. ויותר משזה תלוי במורה, זה תלוי בתלמידים. אם התלמידים יידעו, כמו שידעו אז, שמצפים מהם ללמוד, והמורה צודק תמיד, אפילו כאשר אינו צודק, הם ילמדו יותר, ולמורה יהיה קל יותר (כן, אני יודע – זה רחוק מלהיות ניתוח שלם של הבעיה).

את כיתה י"א התחלנו ב-42 תלמידים, אמנם סיימנו את י"ב רק 37.

בכיתה ז' היינו 44.

בכיתה ו' היינו 50 (חמישים).

גם בכיתה ג' היינו 50.
אם אינכם מאמינים תוכלו לספור בתצלום למטה (ילדה אחת חסרה). גודל הכיתה לא הפריע למבוגרים צנועים ולשמות ידועים לגדול ממנה. לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

רחוב רוטשילד – הקטע המשופץ

המועצה המקומית של מזכרת בתיה שיפצה קטע נוסף של רחוב רוטשילד – הרחוב הראשי הישן. השיפוץ ממש בסופו, ועד כמה שהבנתי, הוא יפתח היום, לקראת יום העצמאות, אם כי כנראה שעבודות כלשהן עדיין לא ממש נגמרו. עכשיו אפשר להסתכל ולראות מה קיבלנו.

להיבט מסויים של השיפוץ הזה כבר הקדשתי שתי רשימות :
בראשונה סיפרתי על קווי המתח הגבוה לאורך הרחוב, וכי המועצה המקומית מבקשת, כהקלה בהיתר הבניה הדרוש לשיפוץ הרחוב, שלא להטמין אותם בקרקע כפי שהתב"ע מחייבת
בשניה העליתי את המחשבה שדחו את השיפוץ, עקב התעניינות התושבים בהטמנת הקווים, וטעיתי.

מה עשו בקווי המתח הגבוה? השאירו אותם כקווים עיליים. כשאמרו לי כי החליטו למשוך את התוכנית, הכוונה לא היתה לדחות את השיפוץ, אלא רק לבטל את הבקשה להקלה. במילים אחרות – להשאיר את הקווים העיליים כעיליים בלי לעבור את ההליכים הדרושים לקבלת היתר להשאיר אותם כעיליים.

אז מה קרה כאן? לקרוא את ההמשך »


בא להלל ונמצא מקלקל

אתמול (יום ב 18 בפברואר 2013) מצאנו בתיבות הדואר שלנו עלון של המועצה המקומית, הנושא שלוש כותרות, לא פחות. הצנועה והמובנת שבהן היתה "מערכת החינוך מזכרת בתיה", ואמנם לכאורה הוא אמור להיות דוח על מערכת ההוראה של מזכרת בתיה. חתומות עליו לא אחת אלא שתים – מנהלת מחלקת החינוך ו"מחזיקת תיק החינוך".

ההקדמה שהשתים חתומות עליה, שכותרתה הבלתי מתאימה בעליל היא "חינוך? מה הוא?", רק מהללת את "העשיה החינוכית המדהימה" של "כל העושים במלאכה" בהנחילם, בין השאר, "הכרות עם התרבות".

אבל אם לשפוט לפי טעויות הכתיב, התחביר המוזר שבגללו אפשר רק לנחש למה היתה הכוונה, והתרשימים שמשמעותם אינה ברורה, אז ההכרות עם תרבות הלשון, הכתיבה, ומסירת המידע, לא הגיעה אל החתומות. העלון הזה גרם לי לתהות איזו דמות ואיזו רמה יכולות להיות למערכת הוראה שמנהל אותה מישהו שכותב כך.

ובנוסף, שתי נקודות קטנות ומדאיגות עולות מתוך העלון הזה. לקרוא את ההמשך »


הערה קטנה על ה"דו"ח לתושב" (3)

אמשיך בהערותי הקטנות (יהיה מי שיאמר – קטנוניות), על ה"דו"ח לתושב נובמבר 2011" של המועצה המקומית מזכרת בתיה.

ברשימתי הקודמת הצבעתי על פרויקטים שהדוח הציג כהשגים, ואילו לאמיתו של דבר ביצועם עדיין לא התחיל. אבל האם כל מה שהדוח הציג כהישג ראוי להעשות?

לדעתי, לא. הנה מספר דברים אופנתיים, או סתם נשמעים, בלי לחשוב, כמשהו טוב, אבל מחשבה שניה מעמידה אותם, לדעתי, (לפחות) בסימן שאלה: לקרוא את ההמשך »


תרבות הכאילו

הסביבה שלנו כל כך רוויה בתרבות הכאילו, עד שקשה לנו לראות את הזיוף, הרמיה והעמדת הפנים שבה.
כתבתי על כאילו השביתה, כתבתי, ועוד אכתוב, על כאילו התכנון וכאילו שמירת החוק במזכרת בתיה וברשויות התכנון והבניה. אבל ארגונים ומוסדות ארציים, וממשלת ישראל בתוכם, גם הם משתתפים בה.

אבל אין דבר שמסמל בעיני את תרבות הכאילו יותר ממה שהתכוון להיות שעון שמש, לקרוא את ההמשך »