ראיתי ברחוב משהו מצחיק (5) – תמרורים סותרים

כמו ברשימה קודמת, גם העניין הפעוט הזה עצוב לא פחות ממצחיק.

במזכרת בתיה, לשעבר עקרון, בפינת הגורן – נתיב השיירות, ליד אנדרטת המשוריין, נמצא מגרש חניה ציבורי. לפי התמרורים, ישנן לו שתי יציאות, אבל אין לו כניסה.

הנה היציאה לנתיב השיירות, מבפנים ומבחוץ. התימרור תקין. מבפנים תמרור של תן-זכות-קדימה-לנוסעים-ברחוב ביציאה, ומבחוץ – הכניסה-אסורה. לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

המועצה לשימור אתרים – תרבות ההסתרה

תמצית הרשימה: התברר כי מניין הקולות בבחירות לוועד המנהל לא היה נכון, אבל העמותה לא היתה מוכנה לשלוח את המניין הנכון. העליתי לרשת את תקנון העמותה.

ברשימתי האחרונה בסדרת "המשבר במועצה לשימור אתרים" חשבתי שאפסיק לעסוק בעניין לפרק זמן ממושך. והנה לא עברו חודשיים, וידיעות חדשות מצדיקות רשימות חדשות.

הידיעה הראשונה באה מהעיתונאי אלי אלון, ודיווחה על ניגוד עניינים בוועד המנהל של המועצה לשימור אתרים. ברשימתי הקודמת סיפרתי עליה במפורט, ועמדתי על משמעותה המשפטית: לפי מיטב הבנתי – פסילת יו"ר הוועד המנהל מלהיות חבר בוועד המנהל. אוסיף כאן כי זאת לא רק שאלה משפטית. כל מי ששימור אתרים היסטוריים קרוב לליבו, לא ירצה ששיקולי רווח אישי ישפיעו על ההחלטות בענייני שימור (זאת המשמעות של "ניגוד עניינים").

הדבר השני נודע לי במקרה. התגלתה טעות במניית הקולות בבחירות הישירות לוועד המנהל, ב- 16 במרס. לקרוא את ההמשך »


ראיתי ברחוב משהו מצחיק (3) – גן הברון

משפצים את גדר גן הברון. טייחו אותה מחדש, בטיח עיטורי, ומקשטים אותה בציורים. מי שיעבור ליד גן הברון (רח' הגורן פינת נתיב השיירות), בימים אלה, יראה את הציירים עובדים ומציירים תמונות וכתובות. הם מתאמצים לגמור את הפרוייקט לקראת פסח.

מציירים על הקיר

כל זה היה יפה וטוב לולא מישהו התבלבל קצת וקרא לגן הברון גן "על שם הברון רוטשילד": לקרוא את ההמשך »


שטויות וטעויות בכתבה על "הנפח האחרון"

הבטחתי לכתוב על הבחירות שלא היו ועל שינויי התקנון שלא הצליחו במועצה לשימור אתרים (ובקרוב אכתוב – בינתיים ריכזתי וסידרתי את המידע), אבל אתמול הגיעה לידי החוברת האחרונה (מס' 137) של "המגזין" "ארץ וטבע". כתבת השער שלו, "הנפח האחרון", שהתיימרה לעסוק גם בנפחות וגם בהיסטוריה של מזכרת בתיה, ממש קראה לתגובה.

מזמן לא נתקלתי בכתבה מלאה טעויות ושטויות רבות כל כך. גם בקשר לנפחות, גם בקשר להיסטוריה של מזכרת בתיה, גם בטקסט, וגם בכותרות התצלומים. ניכר שהכותב לא ידע הרבה על מה שכתב, וגם לא התאמץ ללמוד. אני מציע לא להסתמך על כתבה זו בשום דבר. אפילו שם הכתבה מטעה. יש בישראל יותר מנפח פעיל אחד, אם כי נכון הוא שהמקצוע בסכנת הכחדה בישראל (ואמירה זו היא אחת המעטות הנכונות בכתבה).

המצחיק הוא שבאותה חוברת עצמה מלגלג העורך (ללא שום הצדקה שהיא) על החוקרים שחשבו כי העגולשון שחור הגחון (מין של צפרדע מן החולה) נכחד, כי לא הצליחו למצוא אותו במשך יותר מחמישים שנים. באתר של "ארץ וטבע" ברשת הוא מגדיל לעשות ומטיף מוסר לעיתונות היומית שמיהרה "לצאת בכותרות המורכבות מחצאי אמיתות ומידע לא מגובש" על העגולשון ועל עניין נוסף.

אחרי הכתבה הזאת, אינני חושב שאשוב לעיין בחוברת כלשהי של כתב העת הזה. הוא איבד, בעיני, את כל אמינותו.