ראיתי ברחוב משהו מצחיק (6)

או אולי דווקא עצוב. המצחיק והעצוב קשורים זה בזה. רק הבדל של נקודת מבט.

ישנן, פה ושם ברחובות מזכרת בתיה, תיבות דואר אדומות. מי שרוצה לשלוח מכתב, יכול להכניסו בחריץ שבתיבה. הדוור ירוקן את התיבה בזמן כלשהו, ויקח אותו לתחנת המיון. על התיבה אמור להיות שלט המציין את שעות הריקון. זה מידע שיכול להיות חשוב לשולחי המכתבים –  כדי שידעו מתי כדאי להכניס את המכתב. במזכרת בתיה השולחים לא ידעו.

הנה הסיבה לכך, השלט על התיבה שליד סניף הדואר במזכרת בתיה, בשדרות אליהו: לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

דואר דואר

דואר ישראל.

היום הלכתי אל סניף הדואר המקומי, במזכרת בתיה, לשלוח מכתב רשום. שם הודיעו לי שאינם יכולים לקבל את המכתב. המחשב נפל.

לא אמרו את זה מיד. לא תלו שלט בולט שאינם מקבלים מכתבים רשומים (או עושים פעולות תלויות מחשב אחרות). חיכו עד שמישהו שאל על משהו. רק אז הבנתי שחיכיתי לשוא. אבל הפקידות היו מוכנות שאשאיר מספר טלפון, ואז תודענה לי כשהמחשב יחזור לתקינותו. וזה יפה.

אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שפקידי הדואר, דואר ישראל, נעשו עבדי המחשב. אין מחשב, אינם יכולים לקבל מכתב רשום. לא הם מקבלים את המכתב. המחשב מקבל. שאלתי אם יוכלו לקבל את המכתב עכשיו, ולהכניס את פרטי הרישום למחשב אחר כך. אסור להם. הם חייבים לתת קבלה על התשלום, ורק המחשב לקרוא את ההמשך »