תיקון מערכת ההוראה (3) – השגחה על הילדים

וכאן תיקנתי גם את הכותרת של סידרת הרשימות, שקראתי לה קודם בשם הסתמי "על …".

כבר אמרתי כי התפקיד הראשון של מערכת ההוראה, ביה"ס או גן הילדים, הוא להשגיח על הילדים ולספק להם את צורכיהם בזמן שהוריהם עובדים ונמצאים רחוק מהבית. במשפט הזה כבר מסתתרות שתי שאלות: ראשית, מתי לשמור על הילדים, ושנית, מה ילדים צריכים, כששומרים עליהם.

השאלה הראשונה היא שאלת השעות והחופשות. אין בה שום חידוש (בכלל אינני מתיימר לחדש משהו. רק ליצור מעט סדר מחשבתי). השעות שרוב התלמידים שוהים בהן במערכת ההוראה (ואני כולל בכינוי הזה גם את "תלמידי" גן הילדים), קצרות משעות העבודה של רוב ההורים, והחופשות ארוכות יותר. זו גם שאלה כלכלית, אבל לא רק מצד מערכת ההוראה. ישנן עלויות כלכליות גם לפתרונות שההורים נאלצים למצוא להשגחה על הילדים כאשר אינם בהשגחת מערכת ההוראה, ואין להם סבים וסבות חופשיים וכשירים שישמרו על הילדים ללא תשלום.

העלויות האלה הן לא רק בתשלום ישיר להשגחה על הילדים (בצהרונים וקייטנות, לדוגמה) אלא גם באובדן שעות או ימי עבודה שמתבטאים לא רק באובדן הכנסה או חופשה להורים, אלא גם בהקטנת התוצר הלאומי.

וישנו הצד האחר – יותר שעות שהות מאפשרות יותר שעות לימוד, מה שיתבטא ביכולת רבה יותר של הבוגרים, ובסופו של דבר לתוצר לאומי גבוה יותר מצד אחד, ותוחלת הכנסה גבוהה יותר לבוגרים. זו שאלת הניצול הנאות של השהות במערכת ההוראה.

העובדה כי כיום האריכו את השהות במערכת ההוראה, ואת הזמן מילאו בפעילות תחליפית, לאו דווקא תכליתית, ללא מחאות של ההורים, מעידה מצד אחד על חשיבות התפקיד "השמרטיפי" של מערכת ההוראה, אבל מצד שני על כך שדרושה יותר תשומת לב לניצול המיטבי של הזמן הזה.

השאלה השניה היא איזה תנאים, ז"א איזה סביבה ואיזה שירותים, דרושים לילדים. לקרוא את ההמשך »

מודעות פרסומת

סע לשלום ואת המדרכה חסום

מזכרת בתיה 2013-02-21-1200

היום במזכרת בתיה


ראיתי ברחוב משהו מצחיק (5) – תמרורים סותרים

כמו ברשימה קודמת, גם העניין הפעוט הזה עצוב לא פחות ממצחיק.

במזכרת בתיה, לשעבר עקרון, בפינת הגורן – נתיב השיירות, ליד אנדרטת המשוריין, נמצא מגרש חניה ציבורי. לפי התמרורים, ישנן לו שתי יציאות, אבל אין לו כניסה.

הנה היציאה לנתיב השיירות, מבפנים ומבחוץ. התימרור תקין. מבפנים תמרור של תן-זכות-קדימה-לנוסעים-ברחוב ביציאה, ומבחוץ – הכניסה-אסורה. לקרוא את ההמשך »


היה ציוד בטיחות?

זה קרה כבר לפני כשבועיים, אבל רק עכשיו הגעתי לכתוב על זה. אני חושב שמוטב להזכיר את העניין מאוחר מאשר לא לכתוב עליו בכלל.

פיגום של בניין התמוטט (ביום ראשון לפני כמעט שבועיים). במקומון אחד (של השבוע שעבר) כתוב שמנוף התמוטט ופגע בו, בשני לא כתוב שהמנוף התמוטט, רק שפגע. כך או כך, הפיגום קרס, ושלושה פועלים שעבדו בקומה השישית נפלו, חלקי פיגום נפלו עליהם, והם נפצעו קשה.

האם היה עליהם ציוד בטיחות? כבר כתבתי כי פועלים רבים עובדים ללא ציוד בטיחות מינימלי. מה היה כאן?

אינני יודע. גם אתם אינכם יודעים. הכתבים לא טרחו לשאול.

אינני יודע כמה היתה עוזרת רתמה וקשירה במקרה כזה. אני בטוח שקסדת בטיחות קשורה היטב ברצועה (בנפילה, לקסדה ללא קשירה אין ערך)  היתה מצמצמת פגיעות ראש במידה כלשהי.

אבל הכתבים לא שאלו, זה לא עניין אותם. וזו בדיוק הנקודה. לאיש לא איכפת. מחוץ, כמובן, לפועלים שנפלו ולמשפחותיהם.


ראיתי ברחוב משהו מדאיג

כבר חודשים רבים למדי שבונים בתים בשטח שמדרום לנחל עקרון, אבל את הבטיחות של הפועלים מפקירים.

פעם קראו לשכונה "שכונת בר-לב". אחר כך קרא לה ראש המועצה, אולי כקריצת עין אל נשות היישוב לקראת הבחירות המקומיות, "שכונת אשת-חיל" (כך נקראת השכונה במפה שהמועצה המקומית, ז"א דהן, הוציאו לקראת הבחירות). לבסוף, נשאר שמה כמקודם, "שכונת בר-לב" (לבר-לב זכויות משלו, אבל מה הקשר שלו למזכרת בתיה?).

גם רחובה הראשי של השכונה, שכאילו נועד להקרא "רחוב האמהות", נקרא במקום זה "שדרות רפי סוויסה". רפי סוויסה הוא ראש האופוזיציה במועצה המקומית המכהנת, או אמור היה להיות ראש האופוזיציה, לכן קריאת רחוב על שמו בחייו נראית לי (ולא רק לי) כשוחד פוליטי.

אבל כל זה רק הערת אגב. מה שרציתי להראות הוא תצלום של פועלי בניין על פיגומי אחד הבתים הנבנים שם. לקרוא את ההמשך »