השערה המשקרת – "ורד לאמילי" של פוקנר כסיפור בלשי (א)

הסיפור "ורד לאמילי" של ויליאם פוקנר (William Folkner – A Rose for Emily), ידוע למדי. הוא נחשב לאחד מהטובים בסיפוריו, ותורגם לעברית פעמים אחדות. ברשת אפשר למצוא אותו גם בעברית, בתרגומה של ליאורה הרציג, 2018, באתרה ברשת "לשון-אל-לשון". תרגום מצויין, לדעתי, והביקורת היחידה שלי עליו היא שהייתי מעדיף שתקרא ליסוד הרעיל ארסן בשם המקובל כיום, "ארסן", במקום בשם הארכאי "זרניך". ואגב, השם הפרסי העתיק "זרניך" הוא הוא המקור האטימולוגי של "ארסן" העכשווי.

למרות זאת שהוא סיפור ידוע של סופר ידוע, מלפני כתשעים שנה, השייך כבר לקלסיקה האמריקאית, קראתי אותו לראשונה רק לפני זמן קצר. חיפשתי ברשת וקראתי מעט גם עליו, וכתבו עליו הרבה, באנגלית כמובן, וגם בעברית מצאתי משהו. ובמה שמצאתי, היתה הפתעה גדולה.

אבל לפני שאמשיך, הנה תקציר העלילה:

הסיפור מתחיל בגופה ונגמר בגופה לקרוא את ההמשך »


ערים תאומות – למי הן מועילות?

בעלון הרשת של מועצת מזכרת-בתיה התפרסמה הידיעה הבאה:

הנסיעה הזאת עלתה, טרם נעשתה, בישיבת המועצה, שם סיפר גבי גאון, ראש המועצה, על כוונתו לנסוע לאירוע במידון, ונוכח מצבה הכספי של המועצה, לממן נסיעה זו מכיסו.

על זה העירו חברי מועצה כי אם הוא מייצג את מזכרת בתיה, בנסיעתו, מזכרת בתיה, זאת אומרת המועצה המקומית, צריכה לממן את הנסיעה. לדעתי טענה זו נכונה, אם הוא מייצג את היישוב.

אבל אני שואל שאלה אחרת: לשם מה כל העניין? במה מועילה "ברית ערים תאומות" לתושב כלשהו של מזכרת בתיה. מחוץ לראש המועצה עצמו?

ככל שחשבתי על זה, אין לי, או לאיזה שהוא תושב אחר (מחוץ לראש המועצה עצמו) שום תועלת, ולו הקטנה ביותר, בברית ערים תאומות עם עיר כלשהי.

ראש המועצה נהנה, רואה את העולם, פוגש אנשים, מרגיש חשוב, כותבים עליו בידיעון המועצה, מראים תצלומים, זוכה בכבוד … . גם מדינת ישראל נהנית, מקבלת יחסי ציבור טובים בעולם. זה חשוב, אבל מדוע צריכה מזכרת בתיה לממן את זה?

אז גבי גאון צודק. נכון יהיה שהוא יממן את הנסיעה באופן אישי. נכון? אבל רגע … לקרוא את ההמשך »


תיקון מערכת ההוראה (6) – העתיד (ב) – מה אנחנו יודעים עליו ומה משמעותו להוראה

ומה יהיה העתיד בעוד שלושים שנה ויותר?

הדבר החשוב ביותר שאנחנו יודעים על העתיד הוא שאיננו יודעים מה יהיה. זה נראה, אולי, כפרדוקס, אבל לדעתי זו ידיעה חשובה מאד למערכת ההוראה. היא נראית כמובנת מאליה עד שאין צורך להזכיר אותה, אבל מה שכנראה לא מובן מאליו הוא שיש ממנה מסקנות חשובות לשאלות מה צריך ללמוד, ואיך צריך לבנות את תוכנית הלימודים.

וזה די פשוט. מאחר שאיננו יודעים מה יהיה, ולכן איננו יכולים להתאים את תוכנית הלימודים לעתיד מסויים, חלק מהפתרון לשאלת תוכניות הלימוד הוא גיוון. אם תוכניות הלימודים תכוונה לעתיד מסויים, ויתממש עתיד אחר, לא יהיה אף אחד שלמד באופן מתאים. אם תוכניות הלימודים תהיינה שונות, בתוכן ובגישה, בבתי ספר שונים או בכיתות שונות, אז אפשר לקוות כי לפחות חלק מהתלמידים ילמדו לפי תוכנית מתאימה. בגיוון אין שום דבר חדש, הוא קיים גם כיום, כמגמות או מקצועות בחירה.

החלק השני של הפתרון הוא ללמוד יותר לימודים בסיסיים מלימודים אופנתיים או "עכשווים". זה נראה אולי כפרדוקס, כשמדברים על לימוד למען העתיד, אבל זה לא. הפיזיקה הבסיסית, לדוגמה, לא תשתנה אף אם תשתנה הטכנולוגיה, או הבנתנו את הקוסמוס או החלקיקים האלמנטריים, הנמצאים בחזית המחקר. וזה נכון לכל תחום, מביולוגיה ועד ספרות.החלק הבסיסי בכל תחום ידע משתנה פחות מהחלקים "המתקדמים", ותורם יותר להבנה.

למרות ההכרזה הקודמת על אי ידיעת העתיד, ישנם דברים אחדים שאפשר לומר לגביו בוודאות, לקרוא את ההמשך »


אל זמן אחר ואל ארץ לא-נודעת – הילדה איילת עם השמשיה הכחלחלת

וּבְקוֹל שׁוֹרֶקֶת הָרַכֶּבֶת, וְאַיֶּלֶת הוֹי נוֹסַעַת
לַמֶרְחַקִּים, לַמֶרְחַקִּים, אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

השורה האחרונה הזאת

לַמֶרְחַקִּים, לַמֶרְחַקִּים, אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

היא מה שרציתי לכתוב עליו. זו הבריחה האולטימטיבית, בדמיון, ממציאות החיים הקשה. קשה באמת או רק נתפסת כקשה באופן סובייקטיבי, זה לא משנה. מי אינו מרגיש לפעמים שהיה רוצה לברוח, בספר, בסרט, בדמיון? איילת היא כולנו, במובן זה.

מי היה חושב שאכתוב משהו על סיפרות? מורי בביה"ס בוודאי היו מופתעים. אבל הנה, אני כותב. אני משער שאכתוב עוד, מפעם לפעם.

כי לקרוא ספר, לפעמים זו הרפתקה. אני מתכוון לא להשתתפות החווייתית בהתרחשויות שבתוכן הספר או הסיפור, אלא בהבנה חדשה, בפתח שנפתח לעולם חדש לי, שנגלים לי מתוך אותו ספר או סיפור. כאן זה שיר, וזו ההבנה החדשה של השיר המוכר הזה, שברצוני לשתף אותה עם מי שיגיע, אם יגיע מישהו, אל הרשימה הזאת. לקרוא את ההמשך »


תיקון מערכת ההוראה (5) – העתיד (א) – למי ניתנה הנבואה

מה אפשר לומר על העתיד?

הרבה. אפילו האמירה הפשוטה שאיננו יודעים מה יהיה, היא משמעותית וחשובה לתוכנית הלימודים. ואפשר לומר יותר.

אבל תחילה צריך להתגבר על דעה קדומה נגד תחזיות.

פעמים רבות לאין ספור אני שומע את האמירה, שכבר הפכה לאימרה, "אתה יודע למי ניתנה הנבואה". הכוונה היא לאימרה "מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות". לעתים מצטטים את האימרה עצמה, לרוב בשיבוש. המשמעות המיוחסת לאימרה היא תמיד "רק טפשים מחווים דעה על העתיד".

אני אינני אוהב את האימרה הזאת. היא לא הוגנת, היא לא טובה, ואינה נכונה. ומה שמצחיק הוא שמי שמעלה אותה איננו יודע מה באמת כתוב במקור שהיא לקוחה ממנו. לקרוא את ההמשך »


תיקון מערכת ההוראה (4) – הלימודים (א) – המטרות

ברשימה הקודמת כתבתי על המטרה הראשונה של מערכת ההוראה, השמירה על הילדים. אדחה את תיאור המטרה השניה, סביבה לסוציאליזציה של הילדים, לרשימה מאוחרת יותר, ואכתוב על המטרה השלישית, ללמד את הילדים מה שהם צריכים לדעת. לרוב זו נחשבת למטרה העיקרית של מערכת ההוראה – הלימודים.

אז מה צריכים הלימודים לתת? מהן המטרות של כל הלימוד?

לדעתי, המטרות, המטרות הרחבות הצריכות להנחות את תוכניות הלימודים, הן ארבע:

  1. להקנות את הידע והמיומנויות הדרושים בחיי יום יום.
  2. להקנות את הידע הדרוש כדי להבין את העולם.
  3. להקנות את המורשת התרבותית של הקבוצה התרבותית שהמוסד שייך לה.
  4. להקנות בסיס ומוכנות להמשך הלימודים, אקדמיים או מקצועיים.

וכדי לממש אותן, את המטרות האלה, על מערכת ההוראה למלא אותן בתוכן. לקרוא את ההמשך »


התנצלות

אני מתנצל לפני כל מי שחיפש בבלוג הזה מידע על בחירות 2018, והם רבים.

מנועי החיפוש העלו את הבלוג שלי, לחיפוש על בחירות מזכרת בתיה, מפני שכתבתי בהרחבה על בחירות 2013.

בינתיים, אחרי הפסקה ארוכה, חזרתי אל הבלוג הזה, אבל בשינוי כיוון.

אני מתכוון לכתוב כאן על כל נושא שיעלה בדעתי, ואני מקווה שיהיה מי שיתעניין במחשבותי. עכשיו אני כותב, בהמשכים, על מערכת ההוראה.

אבל ההיסטוריה נשארת, גם היסטוריית הרשימות בבלוג הזה, והיא עולה בחיפוש. אז אני מתנצל על שלא מסרתי מידע על בחירות 2018, ועל המהפך השלטוני כאן. אולי עוד אחזור לנושא זה, אבל אינני מתחייב לכך.