זכויות היוצרים שלי על הפנורמה של מזכרת בתיה שבכותרת הבלוג הזה – תבעתי וזכיתי בפיצויים

את הפנורמה של מזכרת בתיה שבכותרת כל רשימה בבלוג הזה, ערכתי מתוך צילומים שצילמתי. ברור שזכויות היוצרים הן שלי. אמור להיות ברור גם שאם מישהו רוצה להציג אותה, להשתמש בה באופן כלשהו, הוא חייב לקבל את רשותי. לציין שאני הוא יוצר הפנורמה. מובן מאליו, לא?

מתברר כי לא לכולם.

למועצה המקומית מזכרת בתיה, למינהל התכנון במשרד האוצר (לשעבר במשרד הפנים), למשרד התכנון "פרחי- צפריר אדריכלים", ולמשרד "חושן ניהול פרויקטים" זה לא היה ברור. או אולי זה היה ברור, אבל לא אכפת היה להם. מה להם ולזכויות של אחרים?

הם העתיקו את הפנורמה מהרשת. כן, בדיוק, פיקסל פיקסל. ושמו אותה כתמונת כותרת על הדוח שלהם. על כל עמוד שער של דוח או של פרק. 19 פעמים בשלושה דוחות שלהם. שמותיהם או סמליהם מופיעים בשער הדוחות, מסביב לפנורמה, כאילו היא שלהם.

אז תבעתי אותם, כל הארבעה, על הפרת זכויות יוצרים, וזכיתי בפיצויים לקרוא את ההמשך »


סרדינים, או פירנות?

העיתונים והחדשות, כולם מספרים על "מחאת הסרדינים". הורים דורשים להקטין את מספר התלמידים בכיתה לשלושים ושנים לכל היותר.

אני לא בטוח שכל התלמידים יסכימו עם הדרישה, במיוחד בכיתות הגבוהות יותר, שבהן התלמידים כבר אינם זקוקים, ואינם מצפים, לליטופים תכופים (פיזיים או מטפוריים) מצד המורה. קל יותר ל"הסתתר" מהמורה, כשרוצים להסתתר, בכיתה גדולה. קל יותר להתחמק מתלמידים מציקים בכיתה גדולה. רק מעט יותר קל, אבל כשנזקקים לזה, גם זה משהו.

מה שאני כן בטוח בו, מנסיוני האישי, הוא שאפשר ללמוד, וללמוד היטב, בכיתה גדולה. ויותר משזה תלוי במורה, זה תלוי בתלמידים. אם התלמידים יידעו, כמו שידעו אז, שמצפים מהם ללמוד, והמורה צודק תמיד, אפילו כאשר אינו צודק, הם ילמדו יותר, ולמורה יהיה קל יותר (כן, אני יודע – זה רחוק מלהיות ניתוח שלם של הבעיה).

את כיתה י"א התחלנו ב-42 תלמידים, אמנם סיימנו את י"ב רק 37.

בכיתה ז' היינו 44.

בכיתה ו' היינו 50 (חמישים).

גם בכיתה ג' היינו 50.
אם אינכם מאמינים תוכלו לספור בתצלום למטה (ילדה אחת חסרה). גודל הכיתה לא הפריע למבוגרים צנועים ולשמות ידועים לגדול ממנה. לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-3, איך התאכזבתי מהוועדה לעררים

ברשימתי הקודמת התחלתי להביע את אכזבתי מוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה. זו היתה ישיבה והחלטה על ערר של ראש המועצה המקומית מזכרת-בתיה, על החלטה של וועדת ההתנגדויות המחוזית – פרשה ארוכה. עכשיו אמשיך את ביקורתי על וועדת העררים. התקפתי עליה, אם אתם מעדיפים – היא בהחלט ראויה להתקפה הזאת. את כל טענותי על ההחלטה והוועדה אדגים במובאות או נתונים מההחלטה, או מהתמליל, או ממה שהיה בדיון ולא נכנס לתמליל. אני מתנצל על הפירוט והאורך. לא רציתי להתקיף בלי ראיות.

אזכיר כי הצדדים בדיון ובהחלטה הם אלה: העוררת הפורמלית היא המועצה המקומית, אבל למעשה ראש המועצה (המתייחס לעניין באופן די אישי); המשיבים האמיתיים הם הוועדה המחוזית ועו"ד יצחק פסטרנק; המשיבים האחרים, הוועדה המקומית זמורה והיזם, שהוא החברה הקבלנית הרסוף, דווקא תומכים בערר. אני חושב שמדוייק יותר יהיה לומר כי ראש המועצה והוועדה המקומית זמורה תומכים ביזם.

ברשימתי הקודמת הראיתי, על סמך נושא אחד בהחלטת הוועדה ובתמליל הדיון, כי הגיון והבנת הנקרא אינם נקודות חוזק של הוועדה הארצית לעררים, ובנוסף, כי היא מוטה מראש נגד מתנגדים להחלטה של וועדה מחוזית, שהם בדרך כלל מהציבור. כאן אוסיף ראיות לתובנות אלה, ואדגים גישות מדאיגות נוספות של הוועדה, ואת כל זה רואים לפי ההחלטה שהוועדה עצמה כתבה, ומעט גם על סמך התמליל. הכל כתוב, שחור על גבי לבן, ואני רק קורא, משווה לעובדות, ומנתח כמו שמנתחים ומפרשים טקסט ספרותי.

וזה מה שמצאתי בהחלטה ובדיון, ולכן בוועדה (אבל ישנה גם אפשרות נוספת, לפחות תיאורטית, והיא שלוועדה יש הגיון, יש שכל ישר ובקורתי וכן הלאה …, אבל הפקירה אותם עבור ההטיה הספציפית בדיון המסויים הזה, השולי והמקומי, במחשבה שאיש לא יתעניין ולא יגלה). האם זה אפשרי שאלה המאפיינים של וועדה האמורה להיות רצינית? אבל הכל כתוב, שחור על גבי לבן.

א: הועדה מוטה נגד הציבור ובעד היזם, ויש לה הגיון פגום, ואי-הבנה של תפקיד וועדת המשנה לעררים לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-2, מי ניצח, מי הפסיד

ובכן הגענו לפרק האחרון, בינתיים, במה שנראה יותר ויותר כאופרת סבוןהדיון בוועדת העררים הארצית והחלטת הוועדה. לפני שאנתח את הדיון וההחלטה, אקפוץ "לשורה התחתונה" של המאבק כהתחרות, או קרב, בין קבוצות שונות – מי ניצח ומי הפסיד (על מה כל העניין? – אנא ראו ברשימתי הקודמת). גם זה לא כל כך פשוט:

ראש המועצה המקומית: במישור העקרוני – הפסיד. גם הוועדה הזאת, כמו המחוזית, קיבלה את עקרונות תכנון העיר שעו"ד פסטרנק התווה. במישור המעשי – לא הפסיד אבל גם לא ניצח, כי דחו את ההחלטה המעשית לאחד הפרקים הבאים. לא דחו את הערר שלו, אבל גם לא קיבלו אותו, אלא החזירו את ההחלטה אל הוועדה המחוזית, והורו לה לבחון מחדש אם בנסיבות העניין הותרת שטחי מסחר "תגשים תכנון מיטבי". בהחלטתה הקודמת היא כבר פסקה לטובת שטחי המסחר, אבל בדיון אמר נציגה כי אולי אפשר היה להפחיתם.

עו"ד יצחק פסטרנק: במישור העקרוני – ניצח. הוועדה קיבלה את עקרונות התכנון שהתווה. במישור המעשי – בדומה לראש המועצה, לא ניצח אבל גם לא הפסיד.

נצטרך לחכות עוד כדי לראות מי יהיה המנצח הסופי במישור המעשי, ומי המפסיד בין שני אלה. אבל ישנם, לדיון הזה, לפחות עוד שני צדדים. האחד היה מיוצג ע"י הוועדה עצמה, והשני, למרות זאת שלא היתה לו שום נוכחות פיזית בדיון, ישנם לו אינטרסים רבים בכל דיון תכנוני, לא רק בתוצאות של הדיון אלא גם בעצם המעמד שהאינטרסים האלה מקבלים בו, והוועדה אמורה היתה לייצג אותו – הציבור:

המועצה הארצית לתכנון ובניה: הפסידה הפסד גדול. וועדת המשנה לעררים שלה התגלתה כאן בקלונה לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-1, מנצחים ומפסידים

ברשימה קודמת שאלתי אם הסוף הסופי של הפרשה עומד להגיע.
ובכן התשובה היא עדיין לא. וועדת הערר של המועצה הארצית החזירה את העניין לוועדה המחוזית, לשיקול מחדש. אז שום דבר בייעודו של המגרש הזה עדיין איננו סופי. במלים אחרות – מצפים לנו פרקים נוספים בסידרה הזאת.

ובינתיים, סטטוסים ותגובות אחדים בדפי פייסבוק הקשורים במזכרת-בתיה ראו את העיקר בשאלה מי ניצח ומי הפסיד בפרק הזה (הדיון במועצה הארצית). חלק מהם, מאלה המתקיפים באופן פרוע את עו"ד יצחק פסטרנק, נראים לי מזוייפים. לפחות אחד מהם נכתב בוודאות בזהות מזוייפת, ז"א בשם מישהו שאינו קיים.

ובאמת כבר אפשר לראות מי ניצח ומי הפסיד בסיבוב הזה של המאבק על המרכז השכונתי בשד' בגין. לא מיהרתי לכתוב על זה, קצת מפני שהייתי עסוק בעניינים אחרים, וקצת מפני שרציתי לראות את העניין באופן הרחב והעמוק ביותר שאוכל. שני הצדדים (עו"ד מצד אחד וראש המועצה המקומית מצד שני) טוענים לנצחון. מי צודק?

אבל את סיכום הנצחונות וההפסדים אציג ברשימה הבאה, מחר או מחרתיים. עכשיו תקציר תריסר הפרקים הקודמים בדרמה הזאת לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ט, לקראת סוף סופי?

ברשימה קודמת, על תרבות השקר (שאני סופר כחלק ח בסדרה) , כבר כתבתי שיש המשך לפרשה שחשבתי כי הגיעה לסופה.

ביום חמישי התקיים דיון בוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ובניה (הגוף התכנוני העליון של ישראל), בערר של המועצה המקומית שלנו, מזכרת-בתיה (קרי הערר של ראש המועצה, מאיר דהן), על ההחלטה של הוועדה המחוזית בעניין המרכז השכונתי והמגרש.

כבר באותו יום מיהר מר דהן וכתב בדף הפייסבוק שלו על הישיבה הזאת.
אבל לא כל כך דייק בדיווחו.
הנה הדיווח שלו במלואו, וכמה הערות שלי על דבריו ועל מידת "דיוקם".
ההדגשות שלי, והמספרים מפנים להערותי בהמשך הרשימה: לקרוא את ההמשך »


סע לשלום ואת המדרכה חסום

מזכרת בתיה 2013-02-21-1200

היום במזכרת בתיה


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ז, הסוף

ברשימות קודמות, לפני יותר משנה, סיפרתי על מרכז שכונתי מתוכנן שרצו להוציא ממנו מרכיב חשוב – את הבניין למסחר ושירותים. נדמה היה שהוועדה המחוזית שיכורת הכוח איננה מוכנה לקבל התנגדויות לתוכנית הזאת, וזה סופו של הסיפור. מאוחר יותר התברר כי בכל זאת יש המשך  לסיפור, ולפני כחודשיים (5 באוגוסט) אמנם דנה בו וועדת המישנה להתנגדויות (של מחוז מרכז) מחדש.

לאחרונה נשלחה החלטת הוועדה אל המשתתפים – אל המתנגדים, אל חברת הרסוף שרצתה ויזמה להפוך את הבניין לבית מגורים, ואל המועצה המקומית שתמכה ביוזמה. עד להעלאת הרשימה לרשת, הישיבה הזאת אינה מפיעה כלל בלוח הישיבות באתר של משרד הפנים. זה אורך להם די הרבה זמן עד שהם מעלים את הפרוטוקול והתמליל של הישיבה לרשת.

החלטת הוועדה היתה בהחלט מפתיעה – לטובה, הפעם. היא הצילה את המרכז השכונתי. הוועדה החליטה לקבל את ההתנגדויות, בעיקר מהסיבות שהציג עו"ד פסטרנק בהתנגדותו, ולבטל את התוכנית לשנות את ייעוד החלקה ממסחר ושירותים למגורים. הנימוק העיקרי, לפי הפרוטוקול, היה כי מרכז מסחרי אמנם דרוש במרכז השכונה, במקום שהתושבים יכולים להגיע אליו בהליכה.

יותר מזה – הוועדה הכירה בכך שההליך המקורי לא היה תקין, לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ה, המשך הסיפור

לפני כמעט שנה סיפרתי סיפור על שינוי יעוד של מגרש משימוש מסחרי לטובת התושבים לבית משותף לטובת יזם. אז הראו כל הסימנים שזה סוף הסיפור, בשרירות ליבן של רשויות התכנון וכנגד החוק והמינהל התקין. לפני מעט יותר מחצי שנה התברר כי מאמציו של עו"ד יצחק פסטרנק נשאו פרי, ויש לסיפור המשך – להתנגדותו, שתחילה נדחתה שלא כדין, נתנו הזדמנות שניה. כנראה שאפילו הן, שכורות הכח, הבינו כי השתוללותן עברה את  גבול הסביר.

כבר סיפרתי על ההודעות שהופיעו על גדר המגרש. בעקבות זאת מוכנה וועדת ההתנגדויות, ברוב טובה, לשמוע את ההתנגדות שבעבר התאמצה כל כך להתעלם ממנה. האירוע הזה יתקיים ביום ראשון הקרוב (5 באוגוסט), בשעה 0900, במשרדי הוועדה המחוזית של מחוז מרכז ברמלה, בקריית הממשלה, שד' הרצל (הרחוב הראשי של רמלה) מס' 91. כל המתעניינים מוזמנים לבוא ולשמוע.

לאמיתו של דבר, ההזדמנות השניה האמיתית ניתנה כאן לוועדת ההתנגדויות – ההזדמנות לבחון את התוכנית שגם הוועדה המקומית וגם המחוזית אישרו בקלות דעת, בלי לשאול שאלה תכנונית אמיתית אחת. רשויות התכנון אמורות לבדוק את התכנון. בפרשת שינוי הייעוד הזאת הן מעלו בתפקידן (שלא לדבר על כל השרירותיות ואי התקינות שהיו בפרשה עד עכשיו). עכשיו ישנה לוועדה הזדמנות לתקן את הפן התכנוני של פעולתה – היא יכולה למנות חוקר מקצועי, מתכנן ערים, שיבדוק את השינוי עבורה. יש לה סמכות למינוי כזה. האם תעשה את זה?


היה ציוד בטיחות?

זה קרה כבר לפני כשבועיים, אבל רק עכשיו הגעתי לכתוב על זה. אני חושב שמוטב להזכיר את העניין מאוחר מאשר לא לכתוב עליו בכלל.

פיגום של בניין התמוטט (ביום ראשון לפני כמעט שבועיים). במקומון אחד (של השבוע שעבר) כתוב שמנוף התמוטט ופגע בו, בשני לא כתוב שהמנוף התמוטט, רק שפגע. כך או כך, הפיגום קרס, ושלושה פועלים שעבדו בקומה השישית נפלו, חלקי פיגום נפלו עליהם, והם נפצעו קשה.

האם היה עליהם ציוד בטיחות? כבר כתבתי כי פועלים רבים עובדים ללא ציוד בטיחות מינימלי. מה היה כאן?

אינני יודע. גם אתם אינכם יודעים. הכתבים לא טרחו לשאול.

אינני יודע כמה היתה עוזרת רתמה וקשירה במקרה כזה. אני בטוח שקסדת בטיחות קשורה היטב ברצועה (בנפילה, לקסדה ללא קשירה אין ערך)  היתה מצמצמת פגיעות ראש במידה כלשהי.

אבל הכתבים לא שאלו, זה לא עניין אותם. וזו בדיוק הנקודה. לאיש לא איכפת. מחוץ, כמובן, לפועלים שנפלו ולמשפחותיהם.