זכויות היוצרים שלי על הפנורמה של מזכרת בתיה שבכותרת הבלוג הזה – תבעתי וזכיתי בפיצויים

את הפנורמה של מזכרת בתיה שבכותרת כל רשימה בבלוג הזה, ערכתי מתוך צילומים שצילמתי. ברור שזכויות היוצרים הן שלי. אמור להיות ברור גם שאם מישהו רוצה להציג אותה, להשתמש בה באופן כלשהו, הוא חייב לקבל את רשותי. לציין שאני הוא יוצר הפנורמה. מובן מאליו, לא?

מתברר כי לא לכולם.

למועצה המקומית מזכרת בתיה, למינהל התכנון במשרד האוצר (לשעבר במשרד הפנים), למשרד התכנון "פרחי- צפריר אדריכלים", ולמשרד "חושן ניהול פרויקטים" זה לא היה ברור. או אולי זה היה ברור, אבל לא אכפת היה להם. מה להם ולזכויות של אחרים?

הם העתיקו את הפנורמה מהרשת. כן, בדיוק, פיקסל פיקסל. ושמו אותה כתמונת כותרת על הדוח שלהם. על כל עמוד שער של דוח או של פרק. 19 פעמים בשלושה דוחות שלהם. שמותיהם או סמליהם מופיעים בשער הדוחות, מסביב לפנורמה, כאילו היא שלהם.

אז תבעתי אותם, כל הארבעה, על הפרת זכויות יוצרים, וזכיתי בפיצויים לקרוא את ההמשך »

סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-3, איך התאכזבתי מהוועדה לעררים

ברשימתי הקודמת התחלתי להביע את אכזבתי מוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה. זו היתה ישיבה והחלטה על ערר של ראש המועצה המקומית מזכרת-בתיה, על החלטה של וועדת ההתנגדויות המחוזית – פרשה ארוכה. עכשיו אמשיך את ביקורתי על וועדת העררים. התקפתי עליה, אם אתם מעדיפים – היא בהחלט ראויה להתקפה הזאת. את כל טענותי על ההחלטה והוועדה אדגים במובאות או נתונים מההחלטה, או מהתמליל, או ממה שהיה בדיון ולא נכנס לתמליל. אני מתנצל על הפירוט והאורך. לא רציתי להתקיף בלי ראיות.

אזכיר כי הצדדים בדיון ובהחלטה הם אלה: העוררת הפורמלית היא המועצה המקומית, אבל למעשה ראש המועצה (המתייחס לעניין באופן די אישי); המשיבים האמיתיים הם הוועדה המחוזית ועו"ד יצחק פסטרנק; המשיבים האחרים, הוועדה המקומית זמורה והיזם, שהוא החברה הקבלנית הרסוף, דווקא תומכים בערר. אני חושב שמדוייק יותר יהיה לומר כי ראש המועצה והוועדה המקומית זמורה תומכים ביזם.

ברשימתי הקודמת הראיתי, על סמך נושא אחד בהחלטת הוועדה ובתמליל הדיון, כי הגיון והבנת הנקרא אינם נקודות חוזק של הוועדה הארצית לעררים, ובנוסף, כי היא מוטה מראש נגד מתנגדים להחלטה של וועדה מחוזית, שהם בדרך כלל מהציבור. כאן אוסיף ראיות לתובנות אלה, ואדגים גישות מדאיגות נוספות של הוועדה, ואת כל זה רואים לפי ההחלטה שהוועדה עצמה כתבה, ומעט גם על סמך התמליל. הכל כתוב, שחור על גבי לבן, ואני רק קורא, משווה לעובדות, ומנתח כמו שמנתחים ומפרשים טקסט ספרותי.

וזה מה שמצאתי בהחלטה ובדיון, ולכן בוועדה (אבל ישנה גם אפשרות נוספת, לפחות תיאורטית, והיא שלוועדה יש הגיון, יש שכל ישר ובקורתי וכן הלאה …, אבל הפקירה אותם עבור ההטיה הספציפית בדיון המסויים הזה, השולי והמקומי, במחשבה שאיש לא יתעניין ולא יגלה). האם זה אפשרי שאלה המאפיינים של וועדה האמורה להיות רצינית? אבל הכל כתוב, שחור על גבי לבן.

א: הועדה מוטה נגד הציבור ובעד היזם, ויש לה הגיון פגום, ואי-הבנה של תפקיד וועדת המשנה לעררים לקרוא את ההמשך »

סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-2, מי ניצח, מי הפסיד

ובכן הגענו לפרק האחרון, בינתיים, במה שנראה יותר ויותר כאופרת סבון – הדיון בוועדת העררים הארצית והחלטת הוועדה. לפני שאנתח את הדיון וההחלטה, אקפוץ "לשורה התחתונה" של המאבק כהתחרות, או קרב, בין קבוצות שונות – מי ניצח ומי הפסיד (על מה כל העניין? – אנא ראו ברשימתי הקודמת). גם זה לא כל כך פשוט:

ראש המועצה המקומית: במישור העקרוני – הפסיד. גם הוועדה הזאת, כמו המחוזית, קיבלה את עקרונות תכנון העיר שעו"ד פסטרנק התווה. במישור המעשי – לא הפסיד אבל גם לא ניצח, כי דחו את ההחלטה המעשית לאחד הפרקים הבאים. לא דחו את הערר שלו, אבל גם לא קיבלו אותו, אלא החזירו את ההחלטה אל הוועדה המחוזית, והורו לה לבחון מחדש אם בנסיבות העניין הותרת שטחי מסחר "תגשים תכנון מיטבי". בהחלטתה הקודמת היא כבר פסקה לטובת שטחי המסחר, אבל בדיון אמר נציגה כי אולי אפשר היה להפחיתם.

עו"ד יצחק פסטרנק: במישור העקרוני – ניצח. הוועדה קיבלה את עקרונות התכנון שהתווה. במישור המעשי – בדומה לראש המועצה, לא ניצח אבל גם לא הפסיד.

נצטרך לחכות עוד כדי לראות מי יהיה המנצח הסופי במישור המעשי, ומי המפסיד בין שני אלה. אבל ישנם, לדיון הזה, לפחות עוד שני צדדים. האחד היה מיוצג ע"י הוועדה עצמה, והשני, למרות זאת שלא היתה לו שום נוכחות פיזית בדיון, ישנם לו אינטרסים רבים בכל דיון תכנוני, לא רק בתוצאות של הדיון אלא גם בעצם המעמד שהאינטרסים האלה מקבלים בו, והוועדה אמורה היתה לייצג אותו – הציבור:

המועצה הארצית לתכנון ובניה: הפסידה הפסד גדול. וועדת המשנה לעררים שלה התגלתה כאן בקלונה לקרוא את ההמשך »

סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-1, מנצחים ומפסידים

ברשימה קודמת שאלתי אם הסוף הסופי של הפרשה עומד להגיע.
ובכן התשובה היא עדיין לא. וועדת הערר של המועצה הארצית החזירה את העניין לוועדה המחוזית, לשיקול מחדש. אז שום דבר בייעודו של המגרש הזה עדיין איננו סופי. במלים אחרות – מצפים לנו פרקים נוספים בסידרה הזאת.

ובינתיים, סטטוסים ותגובות אחדים בדפי פייסבוק הקשורים במזכרת-בתיה ראו את העיקר בשאלה מי ניצח ומי הפסיד בפרק הזה (הדיון במועצה הארצית). חלק מהם, מאלה המתקיפים באופן פרוע את עו"ד יצחק פסטרנק, נראים לי מזוייפים. לפחות אחד מהם נכתב בוודאות בזהות מזוייפת, ז"א בשם מישהו שאינו קיים.

ובאמת כבר אפשר לראות מי ניצח ומי הפסיד בסיבוב הזה של המאבק על המרכז השכונתי בשד' בגין. לא מיהרתי לכתוב על זה, קצת מפני שהייתי עסוק בעניינים אחרים, וקצת מפני שרציתי לראות את העניין באופן הרחב והעמוק ביותר שאוכל. שני הצדדים (עו"ד מצד אחד וראש המועצה המקומית מצד שני) טוענים לנצחון. מי צודק?

אבל את סיכום הנצחונות וההפסדים אציג ברשימה הבאה, מחר או מחרתיים. עכשיו תקציר תריסר הפרקים הקודמים בדרמה הזאת לקרוא את ההמשך »

סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ט, לקראת סוף סופי?

ברשימה קודמת, על תרבות השקר (שאני סופר כחלק ח בסדרה) , כבר כתבתי שיש המשך לפרשה שחשבתי כי הגיעה לסופה.

ביום חמישי התקיים דיון בוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ובניה (הגוף התכנוני העליון של ישראל), בערר של המועצה המקומית שלנו, מזכרת-בתיה (קרי הערר של ראש המועצה, מאיר דהן), על ההחלטה של הוועדה המחוזית בעניין המרכז השכונתי והמגרש.

כבר באותו יום מיהר מר דהן וכתב בדף הפייסבוק שלו על הישיבה הזאת.
אבל לא כל כך דייק בדיווחו.
הנה הדיווח שלו במלואו, וכמה הערות שלי על דבריו ועל מידת "דיוקם".
ההדגשות שלי, והמספרים מפנים להערותי בהמשך הרשימה: לקרוא את ההמשך »

בא להלל ונמצא מקלקל

אתמול (יום ב 18 בפברואר 2013) מצאנו בתיבות הדואר שלנו עלון של המועצה המקומית, הנושא שלוש כותרות, לא פחות. הצנועה והמובנת שבהן היתה "מערכת החינוך מזכרת בתיה", ואמנם לכאורה הוא אמור להיות דוח על מערכת ההוראה של מזכרת בתיה. חתומות עליו לא אחת אלא שתים – מנהלת מחלקת החינוך ו"מחזיקת תיק החינוך".

ההקדמה שהשתים חתומות עליה, שכותרתה הבלתי מתאימה בעליל היא "חינוך? מה הוא?", רק מהללת את "העשיה החינוכית המדהימה" של "כל העושים במלאכה" בהנחילם, בין השאר, "הכרות עם התרבות".

אבל אם לשפוט לפי טעויות הכתיב, התחביר המוזר שבגללו אפשר רק לנחש למה היתה הכוונה, והתרשימים שמשמעותם אינה ברורה, אז ההכרות עם תרבות הלשון, הכתיבה, ומסירת המידע, לא הגיעה אל החתומות. העלון הזה גרם לי לתהות איזו דמות ואיזו רמה יכולות להיות למערכת הוראה שמנהל אותה מישהו שכותב כך.

ובנוסף, שתי נקודות קטנות ומדאיגות עולות מתוך העלון הזה. לקרוא את ההמשך »

עיר או מושבה

השאלה הזאת, אם מזכרת-בתיה היא עיר או מושבה, עלתה פעמים רבות בהקשרים ופורומים שונים.

המשמעות הנסתרת מאחורי השאלה היא
מושבה – טובה, עיר – רעה,
או
מושבה – חיים אידיליים, עיר – גיהינום של סבל,
ולכן
אם אתה אומר שמזכרת היא עיר – אתה רשע זדוני הרוצה רק להרע לנו,
אם אתה אומר שמזכרת היא מושבה – אתה אהוב נפשנו.

האם באמת זה כך? לקרוא את ההמשך »

שימור, שימור

ברשימה קודמת, על מכשולים להולכי רגל ברחובות מזכרת-בתיה, סיפרתי גם על קיר מתפורר, שאבנים נופלות ממנו. ברשימה מאוחרת יותר הראיתי את המשך ההתפוררות וקורות התמיכה שהציבו לקיר.

הקיר הזה, של רפת מימי תחילת המושבה שנועדה לשימור הנמצאת ברחוב המייסדים, המשיך להתפורר עד שממש נוצר בו חור.

הקיר המזרחי המתמוטט אל הרחוב

ועכשיו משפצים את הרפת. המועצה המקומית הפקיעה אותה ממתחם הבית הסמוך, והמועצה לשימור אתרים התחילה לעשות בה עבודות "שימור".

פתח הרפת פונה צפונה, אל חצר הבית שמשטחו הפקיעו אותה, אבל לא צורפה לרפת רצועת קרקע שדרכה אפשר היה להכנס אליה. כדי שאפשר יהיה להכנס, צריך היה לפתוח פתח חדש. התוכנית היתה לפתוח אותו בצד המזרחי, הפונה אל חצר המוזיאון, אבל בינתיים התחיל להתפורר הקיר המערבי, הפונה אל הרחוב. אפשר היה לחשוב שישנו את התוכנית (היה לזה מספיק זמן), וכדי להקטין את הפגיעה במבנה – הרי הוא נועד לשימור – ישתמשו בקטע שנפגע לפריצת הפתח. לא, את מקום הפתח השאירו, וכבר פרצו אותו בקיר המזרחי, שהיה שלם ומקורי.

ועכשיו, זה המצב:

את הפתח המקורי בקיר הצפוני, יסגרו כי אין אליו גישה. את הקיר המערבי ישפצו, כי התמוטט בחלקו. בקיר המזרחי פורצים פתח חדש. פוגעים בשלושה קירות, שכבר לא יהיו דומים למה שהיו. רק אחד, הדרומי, נשאר במצבו המקורי.

ולזה הם קוראים שימור.

מנהיג או משרת

במזכרת בתיה כבר התחילה ההתחרות על תפקיד ראש המועצה הבא.

ראש המועצה המכהן עדיין לא הכריז על תוכניותיו, אבל כל התושבים בטוחים ששוב יציג את מועמדותו. שני תושבים אחרים, ידועים כשלעצמם, כבר הכריזו על תוכניתם להתמודד בבחירות.

והנה הופיעה דמות חדשה, איש המסתורין שאינו מגלה מי הוא, המסתתר ומכריז על עצמו כעל המנהיג הנעלם. הסיסמה היא "מנהיג למזכרת", לא פחות. ועל כך רציתי להעיר שתי הערות.

מה אנחנו יכולים לדעת עליו מתוך העמוד שפתח בפייסבוק? מחוץ להתפארות העצמית, כמעט לא כלום. העברית שלו סבירה, לא יותר. אינו שומר שבת. יתכן שהוא נוהג לענוב עניבה. מישהו יודע משהו נוסף?

אבל לא אלה ההערות. ברצוני להעיר על הכרזת המנהיגות.

ראשית, מנהיג אינו מתחבא. מי שמתחבא אינו מנהיג. מין מסע פרסומת המבוסס על חידת מי אני, מתאים לפרסומת מסחרית. כנראה גם לספרי ילדים – ידוע וזכור לטוב "מיץ פטל" של חיה שנהב. אז ישנו לנו כאן פירסומאי, לא מנהיג.

ושנית – וזה העיקר – ברצוני להבהיר לכל מתמודד, אינני צריך ואינני רוצה מנהיג על ראשי. אני רוצה משרת. משרת של הציבור.

בסרט המצויין של אלטמן, "פרק גוספורד", אומרת על עצמה, לקראת סוף הסרט, סוכנת הבית המושלמת (אני מסתמך על הזכרון, אז סלחו לי אם לא דייקתי במילים, אבל אלה הדברים): לקרוא את ההמשך »

סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ז, הסוף

ברשימות קודמות, לפני יותר משנה, סיפרתי על מרכז שכונתי מתוכנן שרצו להוציא ממנו מרכיב חשוב – את הבניין למסחר ושירותים. נדמה היה שהוועדה המחוזית שיכורת הכוח איננה מוכנה לקבל התנגדויות לתוכנית הזאת, וזה סופו של הסיפור. מאוחר יותר התברר כי בכל זאת יש המשך  לסיפור, ולפני כחודשיים (5 באוגוסט) אמנם דנה בו וועדת המישנה להתנגדויות (של מחוז מרכז) מחדש.

לאחרונה נשלחה החלטת הוועדה אל המשתתפים – אל המתנגדים, אל חברת הרסוף שרצתה ויזמה להפוך את הבניין לבית מגורים, ואל המועצה המקומית שתמכה ביוזמה. עד להעלאת הרשימה לרשת, הישיבה הזאת אינה מפיעה כלל בלוח הישיבות באתר של משרד הפנים. זה אורך להם די הרבה זמן עד שהם מעלים את הפרוטוקול והתמליל של הישיבה לרשת.

החלטת הוועדה היתה בהחלט מפתיעה – לטובה, הפעם. היא הצילה את המרכז השכונתי. הוועדה החליטה לקבל את ההתנגדויות, בעיקר מהסיבות שהציג עו"ד פסטרנק בהתנגדותו, ולבטל את התוכנית לשנות את ייעוד החלקה ממסחר ושירותים למגורים. הנימוק העיקרי, לפי הפרוטוקול, היה כי מרכז מסחרי אמנם דרוש במרכז השכונה, במקום שהתושבים יכולים להגיע אליו בהליכה.

יותר מזה – הוועדה הכירה בכך שההליך המקורי לא היה תקין, לקרוא את ההמשך »