השערה המשקרת – "ורד לאמילי" של פוקנר כסיפור בלשי (ג)

אינני איש ספרות. לא סופר, לא מבקר, לא חוקר. רק קורא. אבל אני מאמין שאני מבין לפחות את הדברים הפשוטים במה שאני קורא.

ואני מקווה ששכנעתי את קורא שתי רשימותי הקודמות על "ורד לאמילי", כי ברור לחלוטין, מתוך הדברים הפשוטים שבסיפור, שאמילי לא ישנה לצד גופתו של אהובה המת, וכי אין בסיס להאשמתה בהרעלתו. אם כך, החידה האמיתית בסיפור הזה, היא איך נולד ואיך התקבל והתקבע הרעיון של אשמתה ברצח ובנקרופיליה.

כפי שכבר סיפרתי בחלק הראשון של רשימתי, הופתעתי כבר בדבר הראשון שמצאתי ברשת על הסיפור — המאמר של א"ב יהושע, שציטטתי ממנו בתחילת רשימתי. אחרי שזה עורר את סקרנותי, ההפתעה עוד גדלה בשפע שמצאתי ברשת על הסיפור, כמובן באנגלית, וזה רק מעט ממה שיש, ולי אין גישה אליו. אמרו עליו שהוא הסיפור המנותח ביותר של פוקנר — כבר בשנות ה-70 מנו יותר ממאה מאמרים עליו. רבים מאלה שראיתי מציגים ניתוחים ספרותיים הנשגבים מהבנתי, מחמת בורותי בתורת הסיפרות. להגנתי אומר כי סיפורים נכתבים למען הקורא הרגיל, ולא למומחים לסיפרות. לכן מותר לי, למרות בורותי בתורת הסיפרות, ואולי דווקא בזכותה, לנסות להבין מה קרה שם, בעולם של הסיפור, בעזרת ההגיון העובדתי והשכל הישר של קורא פשוט.

תחילה הפתיע אותי הרעיון שאמילי ישנה לצד גופת אהובה הנרקבת ארבעים שנה. מאין זה בא? הרעיון הזה נראה לי לא רק בלתי סביר מבחינה אנושית, אלא פשוט לא מתיישב עם העובדות המסופרות. קראתי שוב את הסיפור, לקרוא את ההמשך »


ערים תאומות – למי הן מועילות?

בעלון הרשת של מועצת מזכרת-בתיה התפרסמה הידיעה הבאה:

הנסיעה הזאת עלתה, טרם נעשתה, בישיבת המועצה, שם סיפר גבי גאון, ראש המועצה, על כוונתו לנסוע לאירוע במידון, ונוכח מצבה הכספי של המועצה, לממן נסיעה זו מכיסו.

על זה העירו חברי מועצה כי אם הוא מייצג את מזכרת בתיה, בנסיעתו, מזכרת בתיה, זאת אומרת המועצה המקומית, צריכה לממן את הנסיעה. לדעתי טענה זו נכונה, אם הוא מייצג את היישוב.

אבל אני שואל שאלה אחרת: לשם מה כל העניין? במה מועילה "ברית ערים תאומות" לתושב כלשהו של מזכרת בתיה. מחוץ לראש המועצה עצמו?

ככל שחשבתי על זה, אין לי, או לאיזה שהוא תושב אחר (מחוץ לראש המועצה עצמו) שום תועלת, ולו הקטנה ביותר, בברית ערים תאומות עם עיר כלשהי.

ראש המועצה נהנה, רואה את העולם, פוגש אנשים, מרגיש חשוב, כותבים עליו בידיעון המועצה, מראים תצלומים, זוכה בכבוד … . גם מדינת ישראל נהנית, מקבלת יחסי ציבור טובים בעולם. זה חשוב, אבל מדוע צריכה מזכרת בתיה לממן את זה?

אז גבי גאון צודק. נכון יהיה שהוא יממן את הנסיעה באופן אישי. נכון? אבל רגע … לקרוא את ההמשך »


תיקון מערכת ההוראה (6) – העתיד (ב) – מה אנחנו יודעים עליו ומה משמעותו להוראה

ומה יהיה העתיד בעוד שלושים שנה ויותר?

הדבר החשוב ביותר שאנחנו יודעים על העתיד הוא שאיננו יודעים מה יהיה. זה נראה, אולי, כפרדוקס, אבל לדעתי זו ידיעה חשובה מאד למערכת ההוראה. היא נראית כמובנת מאליה עד שאין צורך להזכיר אותה, אבל מה שכנראה לא מובן מאליו הוא שיש ממנה מסקנות חשובות לשאלות מה צריך ללמוד, ואיך צריך לבנות את תוכנית הלימודים.

וזה די פשוט. מאחר שאיננו יודעים מה יהיה, ולכן איננו יכולים להתאים את תוכנית הלימודים לעתיד מסויים, חלק מהפתרון לשאלת תוכניות הלימוד הוא גיוון. אם תוכניות הלימודים תכוונה לעתיד מסויים, ויתממש עתיד אחר, לא יהיה אף אחד שלמד באופן מתאים. אם תוכניות הלימודים תהיינה שונות, בתוכן ובגישה, בבתי ספר שונים או בכיתות שונות, אז אפשר לקוות כי לפחות חלק מהתלמידים ילמדו לפי תוכנית מתאימה. בגיוון אין שום דבר חדש, הוא קיים גם כיום, כמגמות או מקצועות בחירה.

החלק השני של הפתרון הוא ללמוד יותר לימודים בסיסיים מלימודים אופנתיים או "עכשווים". זה נראה אולי כפרדוקס, כשמדברים על לימוד למען העתיד, אבל זה לא. הפיזיקה הבסיסית, לדוגמה, לא תשתנה אף אם תשתנה הטכנולוגיה, או הבנתנו את הקוסמוס או החלקיקים האלמנטריים, הנמצאים בחזית המחקר. וזה נכון לכל תחום, מביולוגיה ועד ספרות.החלק הבסיסי בכל תחום ידע משתנה פחות מהחלקים "המתקדמים", ותורם יותר להבנה.

למרות ההכרזה הקודמת על אי ידיעת העתיד, ישנם דברים אחדים שאפשר לומר לגביו בוודאות, לקרוא את ההמשך »


אל זמן אחר ואל ארץ לא-נודעת – הילדה איילת עם השמשיה הכחלחלת

וּבְקוֹל שׁוֹרֶקֶת הָרַכֶּבֶת, וְאַיֶּלֶת הוֹי נוֹסַעַת
לַמֶרְחַקִּים, לַמֶרְחַקִּים, אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

השורה האחרונה הזאת

לַמֶרְחַקִּים, לַמֶרְחַקִּים, אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

היא מה שרציתי לכתוב עליו. זו הבריחה האולטימטיבית, בדמיון, ממציאות החיים הקשה. קשה באמת או רק נתפסת כקשה באופן סובייקטיבי, זה לא משנה. מי אינו מרגיש לפעמים שהיה רוצה לברוח, בספר, בסרט, בדמיון? איילת היא כולנו, במובן זה.

מי היה חושב שאכתוב משהו על סיפרות? מורי בביה"ס בוודאי היו מופתעים. אבל הנה, אני כותב. אני משער שאכתוב עוד, מפעם לפעם.

כי לקרוא ספר, לפעמים זו הרפתקה. אני מתכוון לא להשתתפות החווייתית בהתרחשויות שבתוכן הספר או הסיפור, אלא בהבנה חדשה, בפתח שנפתח לעולם חדש לי, שנגלים לי מתוך אותו ספר או סיפור. כאן זה שיר, וזו ההבנה החדשה של השיר המוכר הזה, שברצוני לשתף אותה עם מי שיגיע, אם יגיע מישהו, אל הרשימה הזאת. לקרוא את ההמשך »


תיקון מערכת ההוראה (4) – הלימודים (א) – המטרות

ברשימה הקודמת כתבתי על המטרה הראשונה של מערכת ההוראה, השמירה על הילדים. אדחה את תיאור המטרה השניה, סביבה לסוציאליזציה של הילדים, לרשימה מאוחרת יותר, ואכתוב על המטרה השלישית, ללמד את הילדים מה שהם צריכים לדעת. לרוב זו נחשבת למטרה העיקרית של מערכת ההוראה – הלימודים.

אז מה צריכים הלימודים לתת? מהן המטרות של כל הלימוד?

לדעתי, המטרות, המטרות הרחבות הצריכות להנחות את תוכניות הלימודים, הן ארבע:

  1. להקנות את הידע והמיומנויות הדרושים בחיי יום יום.
  2. להקנות את הידע הדרוש כדי להבין את העולם.
  3. להקנות את המורשת התרבותית של הקבוצה התרבותית שהמוסד שייך לה.
  4. להקנות בסיס ומוכנות להמשך הלימודים, אקדמיים או מקצועיים.

וכדי לממש אותן, את המטרות האלה, על מערכת ההוראה למלא אותן בתוכן. לקרוא את ההמשך »


תיקון מערכת ההוראה (3) – השגחה על הילדים

וכאן תיקנתי גם את הכותרת של סידרת הרשימות, שקראתי לה קודם בשם הסתמי "על …".

כבר אמרתי כי התפקיד הראשון של מערכת ההוראה, ביה"ס או גן הילדים, הוא להשגיח על הילדים ולספק להם את צורכיהם בזמן שהוריהם עובדים ונמצאים רחוק מהבית. במשפט הזה כבר מסתתרות שתי שאלות: ראשית, מתי לשמור על הילדים, ושנית, מה ילדים צריכים, כששומרים עליהם.

השאלה הראשונה היא שאלת השעות והחופשות. אין בה שום חידוש (בכלל אינני מתיימר לחדש משהו. רק ליצור מעט סדר מחשבתי). השעות שרוב התלמידים שוהים בהן במערכת ההוראה (ואני כולל בכינוי הזה גם את "תלמידי" גן הילדים), קצרות משעות העבודה של רוב ההורים, והחופשות ארוכות יותר. זו גם שאלה כלכלית, אבל לא רק מצד מערכת ההוראה. ישנן עלויות כלכליות גם לפתרונות שההורים נאלצים למצוא להשגחה על הילדים כאשר אינם בהשגחת מערכת ההוראה, ואין להם סבים וסבות חופשיים וכשירים שישמרו על הילדים ללא תשלום.

העלויות האלה הן לא רק בתשלום ישיר להשגחה על הילדים (בצהרונים וקייטנות, לדוגמה) אלא גם באובדן שעות או ימי עבודה שמתבטאים לא רק באובדן הכנסה או חופשה להורים, אלא גם בהקטנת התוצר הלאומי.

וישנו הצד האחר – יותר שעות שהות מאפשרות יותר שעות לימוד, מה שיתבטא ביכולת רבה יותר של הבוגרים, ובסופו של דבר לתוצר לאומי גבוה יותר מצד אחד, ותוחלת הכנסה גבוהה יותר לבוגרים. זו שאלת הניצול הנאות של השהות במערכת ההוראה.

העובדה כי כיום האריכו את השהות במערכת ההוראה, ואת הזמן מילאו בפעילות תחליפית, לאו דווקא תכליתית, ללא מחאות של ההורים, מעידה מצד אחד על חשיבות התפקיד "השמרטיפי" של מערכת ההוראה, אבל מצד שני על כך שדרושה יותר תשומת לב לניצול המיטבי של הזמן הזה.

השאלה השניה היא איזה תנאים, ז"א איזה סביבה ואיזה שירותים, דרושים לילדים. לקרוא את ההמשך »


על מערכת ההוראה (2) – תפקידיה

השאלה הראשונה שצריך לשאול, כשרוצים לבנות בסיס מחשבתי למערכת ההוראה (זו שנקראת, בטעות, לדעתי, מערכת החינוך), לשם מה אנחנו צריכים אותה? במילים אחרות – מה היא צריכה לתת לנו בעולם ובמקום שאנחנו חיים בהם כיום?

בעולם שהמין האנושי התפתח בו, עולם יציב של קבוצות קטנות של ציידים-לקטים, לא היה צורך במערכת הוראה ממוסדת. מבוגרי הקבוצה השגיחו על כלל הילדים, גם כאשר הוריהם היו רחוקים, הם גדלו בתוך המערכת החברתית שיחיו בה כל חייהם, ולמדו את כל מה שמבוגר אמור לדעת מתוך התבוננות, הקשבה, חיקוי, והסברים של המבוגרים. לכאורה זה תהליך הדרגתי שהילד הופך בו למבוגר, היודע ומיומן בכל מה שמבוגר אמור לדעת, בדיוק כמו אבותיו, בלי מיסוד של התהליך, אם כי גם שם ישנם, במקרים רבים, לפחות, שלבים וטקסי מעבר ואפילו מבחני מעבר פורמליים.

העולם שלנו, שאחנו חיים ופועלים בו, שונה מאד. הוא נרחב ומורכב ומגוון. אפילו במהלך יום אחד בלבד אנחנו עוברים פעמים אחדות מסביבה לסביבה, ממערכת למערכת, לכל אחת מאפיינים חברתיים וטכנולוגיים שונים, המצריכים מיומנויות וידע שונים. ולבסוף, הוא משתנה במהירות שאיש לא יכול היה לתאר לעצמו בימים עברו.

המשפחה הרחבה לרוב איננה נמצאת בקרבת המשפחה הגרעינית, וגם החוג החברתי מפוזר, ואין מי שישגיח ויטפל בילדים בהעדר הוריהם מהבית. גם המערכת החברתית של המבוגרים שונה מאד מסביבת הביתית של ילדים. היא כוללת, בין השאר, את סביבת התעסוקה, הסביבה הכלכלית מעבר לתעסוקה, והסביבה של השלטון והשרותים, שבדרך כלל אין לילדים שום אפשרות להתנסות בהן. ולבסוף, הידע שילדים צריכים כדי לחיות ולתפקד כמבוגרים התרבה והתרחב. אין להורים שום אפשרות להקנות אותו לילדים, אם מפני שאינם יודעים את כל מה שראוי כי ילדיהם ידעו, ואם מפני שאין להם זמן מספיק כדי ללמד אפילו מעט ממנו.

ואת כל החוסר הזה צריכה מערכת ההוראה למלא:

  1. להשגיח על הילדים ולספק להם את צורכיהם בזמן שהוריהם עובדים ונמצאים רחוק מהבית.
  2. לספק להם סביבה שתאפשר להם סוציאליזציה בסביבה דומה לעולם שמחוץ לחוג המשפחה.
  3. ללמד אותם את מה שאדם צעיר צריך לדעת כדי שיוכל לחיות ולתפקד, ובעולם של ימינו – כדי להמשיך להתפתח.

אלה שלושת הדברים, הם כוללים הכל, והם דרושים ביחד. אי אפשר לדרג אותם לפי מידת חשיבות או להפריד אותם לתהליכים נפרדים. הם נעשים, או קורים, ביחד.

בציבור ובאצעי התקשורת מדברים בעיקר על התפקיד השלישי, הלימודים וההוראה. זו טעות. כל השלושה חשובים. לא אומר "במידה שווה", מפני שאין להם מידה, אבל לשלושתם משמעות לחיי היוצאים ממערכת ההוראה, ואין אפשרות ליצור מערכת הוראה סבירה בלי שלושתם ביחד. אנשי ההוראה נוטים לזלזל במיוחד בתפקיד הראשון, שהם מכנים בבוז "שמרטפות". אין שום הצדקה לזלזול הזה. ראשית, מספיק להקשיב להורים כשהם מדברים על שביתות מורים, או על חופשות קיץ וחגים בביה"ס, או להבדיל – לאחר תאונה שקרתה בביה"ס, כדי לדעת עד כמה התפקיד הזה חשוב. שנית, ההשגחה על הילדים היא התשתית לכל השאר, ואופן המילוי של תפקיד זה משפיע על כל השאר.

ברשימות הבאות אכנס יותר לכל אחד מתפקידי מערכת ההוראה.