העט והסביבה

הרבה ממה שאנחנו כותבים כיום, מה שאני כותב כרגע בבלוג זה, אנחנו מקלידים לתוך מחשב. למרות זאת, רובנו עדיין כותבים לעיתים, עם מעט ואם הרבה, בכתב יד, בעט על גבי נייר. וסתם עט, כיום, הוא עט כדורי מסוג זה או אחר.

לאוניד פקרובסקי, בסיפורו "העט" ("הארץ, תרבות וספרות", יום ששי 17 בינואר 2020. "הארץ" קורא לזה סיפור, אבל לדעתי זו יותר מסה), מספר כי הוא כותב רק בעט כדורי. בתצלום הנלוה, זה עט גֶל כדורי דק גוף ודק קו. הוא מסביר כי רק "בפורטרט האסתטי של כתב היד … טמונות התכונות הרוחניות של הסופר", ומספר כי סוג העט השפיע על כתב ידו. גם מאיר שלו סיפר כי הוא כותב בעט, אמנם בעט נובע, שהוא בוחר מבין אלה שישנם לו כמתאים ביותר למה שהוא רוצה לכתוב.

אבל לעט יש גם היבט סביבתי.

רוב העטים הכדוריים נמכרים כעטים חד-פעמיים, לפחות בישראל. כותבים, וכשהדיו נגמר – זורקים. השתמשנו רק בדיו, אבל אנחנו זורקים את כל העט, שהופך כך מניצול מיותר של משאבי טבע לפסולת הפלסטית שממלאת את העולם. תרומת העטים לפסולת קטנה משל פסולת האריזות, אריזות המזון וכל האחרות, ביחד עם הכלים החד פעמיים, אבל עדיין היא מיותרת.

בתוך רוב העטים הכדוריים יש מילוי (עוד כמה שורות אגיע לעניין סוגי העטים הכדוריים). אפשר לפרק את העט ולהוציא את המילוי. אפשר היה להכניס חדש, אם היינו יכולים לקנות אותו. אבל בחנויות וברשתות – אין. קנה עט שלם חדש. כך אנחנו זורקים לא רק את הפלסטיק של המילוי, אלא גם של גוף העט, שמיש לגמרי אבל ללא שימוש, כי בעט החדש שנקנה יהיה כלול גם גוף.

בחלק מהעטים, היחס בין כמות הדיו למשקל חלקי הפלסטיק והמתכת של העט, הוא כמו בין כמות הדלק במכונית למשקל המכונית כולה. לזרוק עט כשנגמרה הדיו זה כמו לזרוק את המכונית כשנגמר הדלק במיכל, ולקנות חדשה עם מיכל מלא. נכון שזה לא אותו המחיר ליחידה, אבל מבחינה סביבתית – זה כמעט אותו דבר. כמעט, כי את רוב החומר במכונית אפשר למחזר, ואת זה שבעט לא.

אז איזה עט הוא הטוב ביותר לסביבה? ניסיתי לברר את זה לעצמי, והנה מסקנותי:

הטוב ביותר הוא עט נובע, כמו פעם, עם ציפורן, הכותב בדיו נוזלית מבקבוק. ישנם עדיין שמשתמשים בו. אחוז קטן מהכותבים, אבל עדיין רבים. כאן צריך להבחין בין עטים עם משאבת דיו לעטים שמכניסים לתוכם מיכלים קטנים חד-פעמיים. מיכל כזה עשוי מפלסטיק ומכיל כמות זעירה של דיו. אין במילוי כזה מנגנון כתיבה כמו בעטים כדוריים, שמנגנון הכתיבה שבהם – הקצה ממתכת עם הכדורית – הוא חלק מהמילוי, אבל עדיין הוא חד פעמי, מכיל כמות קטנה יחסית – בערך מ"ל אחד (מיליליטר הוא ס"מ מעוקב, אלפית ליטר), תלוי בדגם העט, ונזרק עם כל מילוי. ב"טוב ביותר" אני מתכוון לעט עם משאבת דיו. את רוב העטים שנועדו למיכלים חד פעמיים, אפשר להפוך לעט-משאבה כשמכניסים לתוכו, במקום מיכל, משאבת דיו קטנה.

שלושה עטים נובעים

עט משאבה צורך רק דיו, ששואבים, בעזרת המשאבה שבעט, מבקבוק דיו. הדיו באה בבקבוקים של 30 או 50 מ"ל, בד"כ בבקבוק זכוכית. הרבה פחות פסולת פלסטית. עט משאבה יקר הרבה יותר מעט חד-פעמי – מ- 150 ש"ח בערך ומעלה (בעט נובע יקר, והם יכולים להיות יקרים מאד, מקבלים תוספת הידור, אבל רק שיפור מועט באיכות הכתיבה, אם בכלל), אבל בקבוק דיו זול בהרבה משלושים או חמישים מיכלי הדיו המכילים את אותה כמות הדיו. למי שכותב הרבה בעט, גם בעט יקר יותר, הכתיבה בעט נובע לא רק טובה יותר לסביבה, היא גם זולה מאשר בעטים חד פעמיים.

לכתיבה בעט כדורי, הבחירה הסביבתית הטובה ביותר היא – לא, לא עט עם מילוי שאפשר לקנות ולהחליף – אלא דווקא עט חד-פעמי המשתמש בדיו נוזלית. הסיבה היא הכמות הגדולה של דיו בעטים האלה. בעט העליון (V5) בתצלום, יש כ-2.5 מ"ל דיו, כמעט רבע משקל כל העט (10-11 גרם). אני מעריך שבשני הכמות דומה. כשאין מילוי, אפשר למלא בדיו את כל נפח העט. אפשר לראות את העטים האלה כמילוי שאפשר לכתוב בו בלי צורך במעטפת נוספת. העטים האלה די זולים – 8-9 ש"ח (V5).

שני עטים כדוריים של דיו נוזלית

אחריהם, מההיבט הסביבתי, באים העטים המעטים שאפשר לקנות להם מילויים, בראשם אלה של פרקר. את המילוי הכדורי אפשר למצוא בכל מקום. הוא לא זול – יותר מ-13 ש"ח, אני חושב. יותר מעט שלם אחר, כולל מילוי, לשימוש חד פעמי. קשה יותר למצוא את המילוי לעט הדיו הנוזלי של פרקר, ה"רולר", שהוא יקר עוד יותר, ואת מילוי ה-G-2 לעט הגל של פילוט, שהוא זול יותר,  זול מרוב העטים החד-פעמיים.

שלושה עטים כדוריים שמצאתי להם מילויים בחנויות.
התחתון הוא עט כדורי, האמצעי עט כדורי של דיו נוזלית (רולר), והעליון של דיו-גל.

והגרועים, מהבחינה הסביבתית, הם העטים שיכולים היו להיות להם מילויים להחלפה, אבל המילויים אינם זמינים בחנויות.

עטים כדוריים שלא מצאתי להם מילויים להחלפה.המילוי השני מלמעלה, הצינורית הדקה, היה בעבר סוג המילוי היחיד, למעשה, לעט כדורי, ואפשר היה למצוא אותו בכל חנות למכשירי כתיבה, וברבות אחרות.

למעשה, העניין מסובך מעט יותר. עט הוא מכשיר כתיבה, או רישום, ותפקידו הוא "לספק" לנו קו. את "כמות" הקו קל מאד לציין – זה אורכו. אבל לגבי רוב העטים, איננו יודעים כמה קו נקבל. זה לא כתוב על העט או אריזתו. יוצא מכלל זה הוא הרולר של פרקר: על אריזת המילוי (כחול דק) כתוב שהוא כותב בערך 1,000 מ'.

גם סוג הדיו ועובי הקו משפיעים על אורך הקו שמילוי או עט יכתוב. קו דק יצרוך פחות דיו למטר מקו עבה.

העטים הנקראים סתם "כדוריים" מכילים משחת דיו שמנונית, והם הצורכים פחות דיו למטר. הקו, בהתאמה, נראה בהיר יותר משל עטים אחרים. אחריהם באים עטי גל, שהקו שהם כותבים כהה יותר, ואחריהם עטים כדוריים של דיו נוזלית.

עטים נובעים צורכים עוד יותר דיו, ולכן הקו נוטה להתפשט מעט כשכותבים על נייר סופג. זה נכון גם לעטים כדוריים של דיו נוזלית, אם כי במידה קטנה יותר. וזה תלוי גם בסוג הנייר. נייר שנועד למדפסת לייזר סופג הרבה יותר מנייר שנועד לכתיבה בעט. הנייר במחברות, בלוקים לכתיבה, ובאופן די כללי, נייר שורות או משבצות, נועד לכתיבה, כמעט שאינו סופג, והדיו איננה מתפשטת בו.

לסיכום, סדר העדיפות הסביבתית של סוגי העטים הוא זה:

עט נובע עם משאבת דיו,
עט כדורי בדיו נוזלית ללא מילוי,
עט כדורי עם מילוי שאפשר לקנות לו מילויים להחלפה,
עט כדורי עם מילוי שאין אפשרות להחליף.

אני חזרתי להשתמש בעט נובע כעט העיקרי. החיסרון בעטים הנובעים הוא הצורך להתעסק במילויים מחדש בדיו, כל פעם שהם מתרוקנים. גם אופן האחיזה שונה, צריך להתרגל. גם הכתב עלול להשתנות מעט.

הערה: העטים בתצלומים הם אוסף מקרי מתוך העטים שהיו בידי בזמן הצילום.

 

 

 

---