אל זמן אחר ואל ארץ לא-נודעת – הילדה איילת עם השמשיה הכחלחלת

וּבְקוֹל שׁוֹרֶקֶת הָרַכֶּבֶת, וְאַיֶּלֶת הוֹי נוֹסַעַת
לַמֶרְחַקִּים, לַמֶרְחַקִּים, אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

השורה האחרונה הזאת

לַמֶרְחַקִּים, לַמֶרְחַקִּים, אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

היא מה שרציתי לכתוב עליו. זו הבריחה האולטימטיבית, בדמיון, ממציאות החיים הקשה. קשה באמת או רק נתפסת כקשה באופן סובייקטיבי, זה לא משנה. מי אינו מרגיש לפעמים שהיה רוצה לברוח, בספר, בסרט, בדמיון? איילת היא כולנו, במובן זה.

מי היה חושב שאכתוב משהו על סיפרות? מורי בביה"ס בוודאי היו מופתעים. אבל הנה, אני כותב. אני משער שאכתוב עוד, מפעם לפעם.

כי לקרוא ספר, לפעמים זו הרפתקה. אני מתכוון לא להשתתפות החווייתית בהתרחשויות שבתוכן הספר או הסיפור, אלא בהבנה חדשה, בפתח שנפתח לעולם חדש לי, שנגלים לי מתוך אותו ספר או סיפור. כאן זה שיר, וזו ההבנה החדשה של השיר המוכר הזה, שברצוני לשתף אותה עם מי שיגיע, אם יגיע מישהו, אל הרשימה הזאת.

ומה שקרה הוא שחיפשתי ציטוט ברשת של השיר, או חלקים ממנו, ואמנם מצאתי, אבל יחד עם זה מצאתי כמה וכמה דברים על השיר, והם שהעניקו לי את ההבנה החדשה, העמוקה יותר, של השיר.

אבל ראשית, משהו על השיר.

חשבתי שכולם, כל מי שגדל ולמד בעברית בישראל, לפחות כל מי שמתעניין ולו במקצת בספרות, ושישנם או היו לו ילדים, מכיר את השיר "הילדה איילת" של קדיה מולודובסקי, בתרגום נתן אלתרמן, המסתיים בשורות אלו. ובכן התברר לי שלא. חבל. ראוי  להכיר אותו. הוא נמצא בקובץ השירים המתורגמים לעברית של קדיה מולודובסקי "פתחו את השער" (ומי שמחפש את הספר, אני חושב שכדאי לו למצוא את המהדורה הישנה, עם איורי הקו של תרצה טנאי, אפילו בעותק משומש ובלוי, העדיפה, לטעמי, על המהדורה הצבעונית החדשה).

השיר הוא כבר חלק מהקלסיקה העברית של שירי הילדים, אם כי יש בו – נראה זאת מיד – הרבה מעבר ל"רק" שיר ילדים. כמו בכל שיר ילדים טוב, אני משער. הוא מתחיל כך:

בְּוַרְשָׁה, בְּפַרְוָר נִדָּח,
בִּצָּה, חָצֵר וּבַיִת שָׁח.

שָׁם גָּרָה הַיַּלְדָּה אַיֶּלֶת
וְיֵשׁ לָהּ שִׁמְשִּיָה כְּחַלְחֶלֶת.

הָאָב נַפָּח שָׁחוֹר מִפִּיחַ,
הָאֵם יָדֶיהָ לֹא תַּנִּיחַ.

ונמשך במחזור של מטלות, עבודת בית, ולימודים, ובעקבותיהן בריחה מהמציאות אל מחוזות הדמיון, אל חלומות בהקיץ, עד לשורות האחרונות שציטטתי למעלה.

ומה שמצאתי עוסק בארבעה נושאים:

מבנה השיר. אורך השורות והמשקל, התפתחות הבריחה מהמציאות וכד'. הדברים האירו את עיני, אבל כאן לא אעסוק בהם.

מציאות החיים שהשיר מתאר – הסביבה, החיים, הבית. כאן מצאתי שהכותבים, החיים כאן ועכשיו בעולם כל כך שונה, וכל כך נוח ועתיר משאבים, פשוט אינו יכול לתפוס את העולם של איילת.

יחס ההורים אל איילת. רבים מאשימים אותם, מהתעללות בילדה, ועד הטלת המטלות לשם חינוכה. הרשימה הזאת, בין השאר, היא כתב הגנה על ההורים.

עולם הדמיון של הבריחה מהמציאות. מה דמיון ומה מציאות? גם בזה לא ארחיב.

ושמה של הילדה, בתרגום של נתן אלתרמן – איילת.

ראשית העולם. זו אירופה של בין מלחמות העולם, זה עולם של עמל שכל בני המשפחה נושאים בו. "הָאֵם יָדֶיהָ לֹא תַּנִּיחַ", וגם הילדים משתתפים בו לפי יכולתם, כי האם איננה מספיקה לעשות הכל. וגם איילת, בת השש אמורה לתרום את חלקה בשורה ארוכה של מטלות. היא, כנראה, הבת הבכורה. מלבדה ישנו רק עוד תינוק. לכן נופלות בחלקה – והיא רק בת שש – יותר מטלות מאשר אם היו מתחלקות בין ילדים אחדים. זה לא שיר על התעללות או התעמרות בילדה, כמו שיש מי שחושב. זה היה פשוט העולם. אי אפשר היה ללכת אל "הסופר" לקנות אטריות. לא היה "סופר", ולו היה, לא היו אטריות תעשייתיות מוכנות, ולו היו, לא היה כסף לקנות אותן. וזה כבר עולם נוח משהיה קודם. יש קמח מוכן (אם יש כסף לקנות אותו), ואין צורך לטחון אותו ביד כל יום. משפחה לא היתה יכולה להתקיים בלי ההשתתפות של כולם בנשיאה בעול. זה לא העולם הנוח שלנו עכשיו, העולם של אחרי מלחמת העולם השניה, נוח במידה שמעולם לא היתה לאיש, מחוץ, אולי, לעשירים מעטים. רוב האנשים כיום פשוט אינם יכולים לתאר לעצמם את העולם של אז, כאשר פועל עבד 12, אם לא 14 שעות ביום, וזה רק נתון אחד.

והאב נפח, אומנות נשכחת כמעט המחייבת ידע טכנולוגי ומיומנות רבה, וגם כושר גופני רב. היא קשה ומלוכלכת – "הָאָב נַפָּח שָׁחוֹר מִפִּיחַ" – וכלי העבודה העיקריים שלה הם הפטיש, קורנס, בלשון השיר, והסדן, האש והמפוח. והעולם של השיר הוא כבר עולם תעשייתי. כבר אין צורך ללכת אל הנפח כדי לקנות סכין. הסכין מיוצרת בבית החרושת במחיר נמוך בהרבה. הנפחות נעשתה למלאכה שולית ששכרה דל יחסית, והיא בזויה בגלל הקושי והלכלוך. אבל אם יש עבודה, אולי ההכנסה טובה יותר משל פועל תעשיה. כשהוא מטיח בקורנס, זה אומר שיש לו עבודה, ולמשפחה יש אוכל. ויש אוכל: "בולבוסים צריך לקלוף", "וקטניות צריך לברור", ו"יש לבשל את המרק". הטחות הקורנס, שנשמעות בשיר, מרגיעות ומשמחות, לא מאיימות, כמו שיש מי שחושב. כשהשיר אומר וחוזר

"וגם האב, שחור מפיח,
בקורנסו מטיח:"

הוא אומר כי האב עובד קשה מבוקר עד ערב, ואין לו זמן וכוח לעבודות הבית. אין לו צורך לומר זאת במילים. קול הקורנס מספיק.

והוריה של איילת דואגים לה, למזונה ולהשכלתה, בין השאר, כפי שאפשר להבין מכך שרשימת המטלות כוללת גם

"וקצת לקרוא בטעם,
וקצת לכתוב בטעם"

והיא איננה רעבה, היא איננה חולמת על אוכל. ויש בגדים. מטולאים, אבל מתוחזקים. בשיר אין מקום לפרט. השורות האלה, ומה שאין בשורות האחרות, אומרים מספיק. כמובן, מנקודת המבט של איילת, גם קריאה וכתיבה הם מטלה.

ואם נבחן את רשימת המטלות, הן רובן מטלות קלות שבאפשרותה של ילדה: "לתלות כתונת וגרביים", "וחיתולים צריך לצרור", אבל לא לכבס. מי זוכר כיום שצריך היה לכבס חיתולים? לכבס, לכבס בלי סוף? נכון, היו גם מטלות קשות יותר, "יש לבשל את המרק, צריך קיסמים עוד לבקע". וזה לא למטרות חינוך. אלה היו החיים.

ובתוך כל זה היא מוצאת לה מעט זמן לשחק ולחלום. היא מנתקת את עצמה מהמציאות בפרישת השמשיה הכחלחלת, הדמיונית, ללא ספק, וחולמת בהקיץ. השיר מתחיל בחלומות קטנים – על חול צהוב ללוש בו עוגות – היכן יש בוורשה, בחצר של נפח, חול נקי וצהוב? ובסוף השיר, הכפתורים שהיא צריכה לתפור הופכים לגלגלים, ואז

אֶת כָּל הַגַּלְגַּלִּים רוֹתֶמֶת אָז אַיֶּלֶת,
עוֹשָׁה מֵהֶם רַכֶּבֶת מִתְפַּתֶּלֶת.

וּבְקוֹל שׁוֹרֶקֶת הָרַכֶּבֶת, וְאַיֶּלֶת הוֹי נוֹסַעַת
לַמֶרְחַקִּים, לַמֶרְחַקִּים, אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

אולי אל איי הזהב, שכחתי מה שמם, של ביאליק.

ולבסוף, השם "איילת".

מה שבולט לעין הקורא, אף אם אינו מכיר את השיר, הוא הדיסוננס בין השם "איילת", השייך לכאן ולעכשיו של מדינת ישראל, לבין הרקע של תוכנו – בְּוַרְשָׁה, בְּפַרְוָר נִדָּח, בַּיִת שָׁח, הָאָב נַפָּח – שם ואז, פולניה של לפני מלחמת העולם השניה (השיר נכתב, כמדומני, בראשית שנות ה-30). זה מתבלט עוד יותר ברשימת המטלות של איילת, בהמשך השיר – לשאוב דלי מים, לתלות כתונת וגרביים, קיסמים לבקע, תינוק לנענע.

ובאמת, השם של השיר במקורו היה "מֵיידעֶלעֶ אָלְקֶע, מִיט דעֶר בְּלוֹייעֶר פָּארָאסָאלְקֶע" (הילדה אולקה, עם השמשיה הכחולה). השיר מתאר את העולם של אולקה, לא של איילת. הדיסוננס הזה היה חידה בעיני. הוא נפתר לי לאחרונה, כשחזרתי אל השיר בחיפוש שסיפרתי עליו.

ואת החידה הזאת פתר לי אקי להב, ברשימה מ- 20 בינ' 2016, באתר הפיסבוק "אתר האינטרנט – נתן אלתרמן". לדעתו, מקור השם בשיר "איילת" החותם את המחזור "שירי מכות מצריים", שם הוא מזהה את הילדה איילת, "כוכב-ילדה", עם איילת השחר, נוגה בעברית, ונוס בשפות אירופה, הכוכב המאיר עם שחר, עם התבהרות החשכה, ומבשר את זריחת השמש. הוא מאיר רק זמן קצר. עם עלותה, השמש מציפה את נוגה באורה, והכוכב מחוויר ואינו נראה יותר לעין.

מחזור השירים מספר על האסונות הנוחתים על נוא אמון. נוא אמון ומכות מצריים הן משל לכל עיר או מקום שאסון בא עליו, ולאסון. שיר המכה האחרונה מסתיים ב"שלמו מכות אמון, עמוד השחר קם". והשיר החותם, "איילת", מתחיל אחריו: "עמוד השחר קם. שוב נוצצה איילת.", ובהמשך, "והיא כוכב-ילדה, ובטרם יום תסוף." נראה שהיא מסמלת, או מייצגת, את התקווה לעולם טוב יותר שיבוא לאחר האסון.

הזיהוי הזה הגיוני. שירי מכות מצרים יצאו לאור ב-1944 (אחדים מהם, בנוסח מוקדם, כבר ב-1939). "פתחו את השער" יצא לאור ב-1945. בסמיכות זמנים זו, בסוף מלחמת העולם השניה, כאשר כבר ברור כי העולם של אולקה חרב, ולעולם שייקום אחריו ישנה, בינתיים, רק תקוה, ואיש אינו יודע מה הוא עומד להיות, הבחירה בשם זה היא יותר מרק חריזה עם "כחלחלת". הוא טוען את התרגום של נתן אלתרמן במשמעויות נוספות שאינן במקור.

ולגבי הדיסוננס, "איילת" כשם ילדה לא היה שם מקובל אז, אם היה קיים כך בכלל, ואולי גם המבנה, או המשקל שלו, עדיין לא היה מזוהה באופן ברור עם מודרניות. הדיסוננס כנראה עדיין לא היה קיים ולא הפריע. יתכן ששני השירים האלו הם שתרמו להתקבלות איילת, מאוחר יותר, כשם לילדה.

אבל רציתי לכתוב על השורה האחרונה,

לַמֶרְחַקִּים, לַמֶרְחַקִּים, אֶל אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת.

כי מה שהיה אז, אין כיום. כשהלוויינים מצלמים וממפים את כל שטח כדור הארץ, וכל ילד יכול לראות, במחשבו, כל נקודה על פני הכדור, אין יותר ארץ לא נודעת.

אולי זה סוד הפופולריות העצומה של ספרות הפנטזיה לילדים ונוער. נראה שגם כיום, בעולם כל כך קל ונוח מבחינות רבות, בוודאי ובוודאי לילדים ונוער, עדיין ישנה מציאות שרוצים לברוח ממנה אל מחוזות הדמיון, אל ארצות לא-נודעות, ועולם הפנטזיה הוא מה שנשאר לברוח אליו.

 

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s