תיקון מערכת ההוראה (3) – השגחה על הילדים

וכאן תיקנתי גם את הכותרת של סידרת הרשימות, שקראתי לה קודם בשם הסתמי "על …".

כבר אמרתי כי התפקיד הראשון של מערכת ההוראה, ביה"ס או גן הילדים, הוא להשגיח על הילדים ולספק להם את צורכיהם בזמן שהוריהם עובדים ונמצאים רחוק מהבית. במשפט הזה כבר מסתתרות שתי שאלות: ראשית, מתי לשמור על הילדים, ושנית, מה ילדים צריכים, כששומרים עליהם.

השאלה הראשונה היא שאלת השעות והחופשות. אין בה שום חידוש (בכלל אינני מתיימר לחדש משהו. רק ליצור מעט סדר מחשבתי). השעות שרוב התלמידים שוהים בהן במערכת ההוראה (ואני כולל בכינוי הזה גם את "תלמידי" גן הילדים), קצרות משעות העבודה של רוב ההורים, והחופשות ארוכות יותר. זו גם שאלה כלכלית, אבל לא רק מצד מערכת ההוראה. ישנן עלויות כלכליות גם לפתרונות שההורים נאלצים למצוא להשגחה על הילדים כאשר אינם בהשגחת מערכת ההוראה, ואין להם סבים וסבות חופשיים וכשירים שישמרו על הילדים ללא תשלום.

העלויות האלה הן לא רק בתשלום ישיר להשגחה על הילדים (בצהרונים וקייטנות, לדוגמה) אלא גם באובדן שעות או ימי עבודה שמתבטאים לא רק באובדן הכנסה או חופשה להורים, אלא גם בהקטנת התוצר הלאומי.

וישנו הצד האחר – יותר שעות שהות מאפשרות יותר שעות לימוד, מה שיתבטא ביכולת רבה יותר של הבוגרים, ובסופו של דבר לתוצר לאומי גבוה יותר מצד אחד, ותוחלת הכנסה גבוהה יותר לבוגרים. זו שאלת הניצול הנאות של השהות במערכת ההוראה.

העובדה כי כיום האריכו את השהות במערכת ההוראה, ואת הזמן מילאו בפעילות תחליפית, לאו דווקא תכליתית, ללא מחאות של ההורים, מעידה מצד אחד על חשיבות התפקיד "השמרטיפי" של מערכת ההוראה, אבל מצד שני על כך שדרושה יותר תשומת לב לניצול המיטבי של הזמן הזה.

השאלה השניה היא איזה תנאים, ז"א איזה סביבה ואיזה שירותים, דרושים לילדים.

וכאן הילדים צריכים את מה שהיו צריכים תמיד, מאז ומעולם, מאז היות בני אדם. השאלה איננה מה הם צריכים למאה ה-21, ואף לא מה היו צריכים במאה ה-20 או ה-19, אלא מה סביבת ההתפתחות הטבעית של ילדים. מה היתה סביבת ההתפתחות בעולם של הציידים-לקטים בסוואנות של אפריקה. עם שיפורים, כמובן. בכל זאת צריך להתחשב בשינויים שקרו מאז, רבים מהם לטובה, אבל בהחלט לא כולם לטובה.

ראשית, הסביבה חייבת להיות סביבה בטוחה, אבל לא יותר מדי בטוחה. חייבת להיות אפשרות ליפול, אבל לא מגובה רב מדי, ולא על שטח מסוכן. ילדים חייבים ללמוד כי ישנן סכנות בעולם, וכי אפשר להחבל ולהפצע, וכי הם הם האחראים הראשונים לשלומם. ההפנמה של האחריות האישית הזאת היא אחד הדברים החשובים ביותר שילדים יכולים לקבל במערכת ההוראה.

שנית, הסביבה צריכה לספק אפשרויות לפעילות גופנית, גם פעילות נמרצת כמו משחקי תנועה וגם מניפולציה של חפצים. משחקים בכדור או קפיצה בחבל, לדוגמה, יכולים לספק את שני הצרכים יחד. רוב הפעילות הגופנית הזאת נעשית ב"הפסקות", כי הסביבה של הלימוד ה"עיוני" כמעט אינה מאפשרת זאת, אבל בשיעורי התעמלות או "חינוך גופני", ובשיעורי מלאכה, ישנה חפיפה בין הדרישות מהסביבה לבין מה שנחשב בד"כ ל"לימוד". וחשוב לזכור כי פעילות גופנית מגוונת חשובה גם להתפתחות האינטלקטואלית, למשל להתמצאות המרחבית ולתפיסה של צורות, כמו אותיות.

שלישית, היא צריכה לספק תנאים אקלימיים נאותים. צל בקיץ ושמש בחורף, מחסה מרוח ומגשם. כל מקום, לפי תנאי האקלים שבו. זה נכון גם לסביבה הלימודית. בידוד, אוורור, חימום, מיזוג אויר – כל מה שצריך כדי שאקלים המיקרו בסביבת הלימודים יהיה בתחום הנוחות.

רביעית, הסביבה צריכה לספק תנאים לאינטראקציה חברתית מסוגים שונים, ולא פחות חשוב מזה, תנאים שיאפשרו הפרדה של קבוצות אינטראקציה או אף המנעות מאינטראקציה חברתית, כאשר אינה רצויה מסיבה כלשהי. את דעתי כי הסוציאליזציה בסביבה מבוקרת היטב היא אחת ממטרותיוה של מערכת ההוראה, כבר הבעתי ברשימה הקודמת ועוד ארחיב בה באחת הרשימות הבאות.

חמישית, הסביבה חייבת לספק תנאים לשתיה ולתזונה מתאימה. מערכת ההוראה יכולה לספק את המזון, או רק לתת תנאים מתאימים, וזמן מספיק, לאכילת מזון מהבית, או צירוף של שני המקורות. הכלל חייב להיות שלכל הילדים יהיה מזון ומשקה מתאימים ומספיקים, ושלא תהיה הפרדה ברורה בין מעוטי אמצעים לאחרים. וכמובן חייבים למנוע גישה למזון בלתי מתאים, בעיקר מזון תעשייתי שילדים אוהבים כל כך. המזון התעשייתי הזה מתוכנן לפתות ילדים לאכול אותו, לאו דווקא כדי להיות מתאים מבחינה תזונתית. הדברים ידועים ואין צורך להרחיב כאן.

ולבסוף, שירותים נאותים, גם מבחינה אסתטית וחברתית, לא רק היגיינית. בעיה לא פשוטה, מהבחינה המעשית, אבל אסור להגיע למצב שילדים, ילדות, בעיקר, יצטרכו להתאפק מלעשות את צורכיהם עד שיחזרו הביתה. מעניין כי למתקן האדריכלי הזה, הכולל תאי אסלות, משתנות, כיורים וברזים ומראות, אין שם מיוחד, למרות היותו נפוץ כל כך, ולמרות חשיבותו הפסיכולוגית והחברתית, בנוסף להיגיינית.

ולא לשכוח. הסביבה חשובה גם מבחינה לימודית, גם כי היא יכולה לתרום כשלעצמה להתפתחות האינטלקטואלית, לא רק הגופנית, וגם כי היא הרקע לכל מה שנעשה במערכת ההוראה, לרבות הלימודים.

בס"ה זו שורה ארוכה של דרישות. איך מתכננים את המתקנים הפיזיים של בתי הספר וגני הילדים למילוי כל הדרישות האלה באופן משביע רצון ובמסגרת תקציבית סבירה? אבל ישנה גם שאלה אחרת. איך מתכננים את הפעילות, ובתוך זה את זמני הפעילות, לניצול מיטבי של המתקנים הקיימים?

דוגמה: בשיטה המקובלת, כל התלמידים של בית ספר, מכל הגילים, יוצאים ביחד לחצר ולשירותים ל"הפסקה" של עשר דקות, ואחר כך אותם חצר ושירותים נשארים שוממים לחמישים דקות של "שיעור". אני חושב שברור כי זו איננה הדרך הטובה ביותר להשתמש בחצר, ואני משער שאפשר יהיה למצוא לזה פתרונות מעשיים למרות הקשיים הניהוליים והפסיכולוגיים של צוותי ההוראה, אם רק יקדישו לכך מחשבה ומאמץ.

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s