הדאר שלנו מהיר וזריז (2)

בחודשים האחרונים ישנם לי חילופי מכתבים רשומים עם המועצה המקומית.

ענייני ארנונה, כמובן (עוד אספר עליהם, בנוסף למה שסיפרתי בעבר).

מביתי אל משרדי המועצה המקומית, אולי 400 מ'.

מסניף הדאר אל המועצה המקומית, כ-200 מ'.

בפברואר, מכתב רשום נמסר 7 ימים אחרי שנשלח.

במרס, 4-7 ימים.

באפריל, 5 ימים.

בתחילת מאי, 11 ימים.

בסוף מאי, אחרי 15 ימים המכתב עוד לא הגיע בחזרה מרחובות, אליה נשלח למיון, אל מזכרת בתיה. הוא נמסר 17 ימים אחרי שנשלח. במשך הזמן הזה כבר נואשתי מהדואר, הלכתי אל המועצה ומסרתי ביד העתק. תשובה או תגובה לא קיבלתי, אבל זה כבר סיפור אחר.

על מכתב רגיל אחד שהגיע אלי מתל אביב אחרי כחודש וחצי (39 ימים) כבר סיפרתי.

בדרך כלל, כששולחים מכתב רשום, פקיד הדואר רואה את הכתובת. מדוע פקיד הדואר במזכרת בתיה, כאשר הוא רואה שהמכתב מיועד לכתובת במזכרת בתיה, לא ישים אותו מיד במקום נפרד כדי שימיינו אותו כאן ליעדו, במקום לשלוח אותו למרכז המיון ברחובות? ההודעה על המכתב היתה מגיע למחרת, אפשר היה לקבל אותו יום-יומיים אחרי שנשלח, ועוד היו מקטינים קצת את העומס על רחובות.

אבל לא. המכתב חייב לעבור דרך רחובות. טוב שלא דרך ת"א או חיפה.

בסיפורי שרלוק הולמס, שלחו מכתב בבוקר וקיבלו תשובה באותו יום, בערב. זה אמנם בתוך לונדון, אבל במאה ה-19. אמצעי התחבורה המקומי המהיר ביותר היה סוס.

 

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s