סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-1, מנצחים ומפסידים

ברשימה קודמת שאלתי אם הסוף הסופי של הפרשה עומד להגיע.
ובכן התשובה היא עדיין לא. וועדת הערר של המועצה הארצית החזירה את העניין לוועדה המחוזית, לשיקול מחדש. אז שום דבר בייעודו של המגרש הזה עדיין איננו סופי. במלים אחרות – מצפים לנו פרקים נוספים בסידרה הזאת.

ובינתיים, סטטוסים ותגובות אחדים בדפי פייסבוק הקשורים במזכרת-בתיה ראו את העיקר בשאלה מי ניצח ומי הפסיד בפרק הזה (הדיון במועצה הארצית). חלק מהם, מאלה המתקיפים באופן פרוע את עו"ד יצחק פסטרנק, נראים לי מזוייפים. לפחות אחד מהם נכתב בוודאות בזהות מזוייפת, ז"א בשם מישהו שאינו קיים.

ובאמת כבר אפשר לראות מי ניצח ומי הפסיד בסיבוב הזה של המאבק על המרכז השכונתי בשד' בגין. לא מיהרתי לכתוב על זה, קצת מפני שהייתי עסוק בעניינים אחרים, וקצת מפני שרציתי לראות את העניין באופן הרחב והעמוק ביותר שאוכל. שני הצדדים (עו"ד מצד אחד וראש המועצה המקומית מצד שני) טוענים לנצחון. מי צודק?

אבל את סיכום הנצחונות וההפסדים אציג ברשימה הבאה, מחר או מחרתיים. עכשיו תקציר תריסר הפרקים הקודמים בדרמה הזאת, למי שאינו רוצה לברר אותם במלואם, למשל מהקישור שלמעלה:

אדריכלית מתכננת-ערים תכננה שכונה במזכרת-בתיה, הוועדה המחוזית אישרה אותה, והשכונה הולכת ונבנית לפיה. בלב השכונה היא תיכננה, כפי שצריך, מרכז שכונתי, שבו בניינים ציבוריים, גן ציבורי, ומגרש למסחר ושירותים שכונתיים.
חברה קבלנית לבניה, שבין בעליה אנשים הידועים כחברים ותורמים של ראש המועצה, קנתה את המגרש המסחרי. החברה הגישה תוכנית נקודתית (ז"א למגרש הזה בלבד) המשנה את ייעוד המגרש ממסחרי לשני מבני מגורים, גדולים יותר מהמבנה המסחרי בן שתי הקומות, וגם מכל בתי המגורים בסביבה (חמש קומות במקום ארבע). שינוי כזה יגדיל את רווחי החברה מהמגרש בכעשרה מליון שקלים, לפי הערכה, ויקצר את הזמן למימוש הרווח, אבל יהרוס את המרכז השכונתי.
ראש המועצה תמך מאד בשינוי הזה. כחבר הוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" הוא השתתף בישיבה שדנה בתוכנית, למרות החשש לניגוד העניינים שהוא נמצא בו ביחס לקבלן. מה נאמר בישיבה איננו יודעים. באופן נוח היתה תקלה בהקלטה, ולחלק מהדיון, הכולל את הנושא שלנו, אין הקלטה ואין תמליל. הוועדה המקומית אישרה את התוכנית לשינוי הייעוד של המגרש, והעבירה את התוכנית לאישור הוועדה המחוזית. והוועדה המחוזית, שלא כל המידע הוצג לה, אישרה את התוכנית "להפקדה" ("הפקדה" משמעותה פרסום העובדה שתוכנית עומדת לאישור, ואפשר להתנגד לה).
הקבלן, שאמור היה לפרסם את דבר הפקדת התוכנית, לא עשה זאת כנדרש בחוק. ישנן עדויות כי הוא זייף את תליית המודעה על גדר המגרש (תלה, צילם, והוריד מייד, כך שהמודעה לא היתה על הגדר יותר מדקות ספורות, במקום חודשיים כנדרש), ולשכנים כלל לא שלח הודעה. הוא פרסם מודעות בעיתונים (אבל מי בודק?), ומסר לוועדה המחוזית הצהרה כי תלה את המודעות כנדרש, בצרוף התצלומים שעשה.
השכנים גילו את התוכנית  רק כאשר הקבלן פירסם מודעות על מכירת הדירות בבתים שנדמה לו כי הצליח לאשר. הם לא רצו את הבתים הגבוהים לידם, והעדיפו את המבנה המסחרי בן שתי הקומות. הם התארגנו במהירות ועו"ד פסטרנק הגיש לוועדת ההתנגדויות המחוזית התנגדות לתוכנית בשם שכנים רבים ובשמו הוא.
המזכירה של וועדת ההתנגדויות החזירה לעו"ד פסטרנק את ההתנגדות על דעתה היא, בטענה שהזמן הקצוב להתנגדויות עבר. לא רק שהטענה הזאת היתה לא נכונה מכמה סיבות, אלא בכלל לא היתה לה סמכות להחזיר את ההתנגדות. היועצת המשפטית של הוועדה הגנה על פעולת המזכירה בטענות בלתי נכונות בעליל. ראש המועצה המקומית איים על עו"ד פסטרנק בתביעת דיבה ("לשון הרע"), אבל כמובן לא מימש את האיום.
עו"ד פסטרנק כתב אל וועדת ההתנגדויות ואל יו"ר הוועדה המחוזית, על אי מילוי דרישות החוק בעניין הפרסום וההתנגדות, עד שהבינו כי ההליך היה בלתי תקין בעליל. "נפל פגם" בהליך הפרסום, כפי שניסחו זאת.
הוועדה הורתה לקבלן לחזור על הפרסום, והפעם תלה על הגדר את השלטים הדרושים. לשכנים גם הפעם לא שלח את ההודעות הדרושות. באופן כללי, ההליך הזה נעשה באופן בלתי תקין, אבל ניתנה הזדמנות חדשה להגיש התנגדות לתוכנית שינוי הייעוד, ועו"ד פסטרנק הגיש אותה בזמן לוועדת ההתנגדויות המחוזית.
במקביל, ראש המועצה המקומית השתדל באופן אישי להשפיע על השכנים לחזור בהם מההתנגדות, ואמנם רבים נסוגו מהשתתפות בהתנגדות, אבל לא כולם.
ראש המועצה גם הזמין חוות דעת, המתיימרת להיות מקצועית, ואומרת כי בסך הכל יש במזכרת בתיה עודף של שטחים, קיימים ומתוכננים, למסחר. הוא קיים גם דיון במליאת המועצה המקומית, וברוב האוטומטי שיש לו במליאה העביר החלטה התומכת בשינוי הייעוד של המגרש.
עותק ההתנגדות שעו"ד פסטרנק הגיש לוועדת ההתנגדויות המחוזית אבד באופן מיסתורי, אבל הוועדה גילתה כי העותק שהוגש לוועדה המקומית הוגש בזמן. וועדת ההתנגדויות המחוזית התעלמה מכל התקלות והעבירות שנעשו בהליך הפרסום וקבלת ההתנגדות, וכיסתה זאת בהחלטה "לראות את ההתנגדות כהתנגדות אשר הוגשה במועד".
התקיים דיון בוועדה המחוזית להתנגדויות, והוועדה קבלה את התנגדותו של עו"ד פסטרנק, ביטלה את שינוי הייעוד והחזירה את המגרש לייעוד של מסחר ומשרדים (אחרי כל המהלכים הקודמים של הוועדה זה היה די מפתיע). היא נימקה זאת בנימוקים התכנוניים- עקרוניים שהציג בהתנגדותו: הצורך במרכז מסחרי בעל אופי מקומי בתוך שכונת מגורים, והצורך  בתכנון כולל – בבחינה מקיפה של שימושי הקרקע ביישוב, המתחשבת בפריסתם בשטח היישוב ולא רק בסיכום החשבוני של כולם. לוועדה היתה גם ביקורת על השיטה של שינוי תוכניות-אב על ידי תוכניות נקודתיות.
ראש המועצה המקומית ניצל את זכותו המיוחדת לערור לפני המועצה הארצית, המוסד העליון לתכנון ובניה, על ההחלטה של וועדת ההתנגדויות המחוזית. מטרתו היתה לתת לקבלן לבנות את בתי הדירות. הערר שהגיש הכיל מידה רבה של מידע בלתי נכון, וכלל התקפה אישית פרועה למדי על עו"ד פסטרנק. המשיבים לערר הזה הם הוועדה המחוזית, שהערר הוא על החלטתה, ועו"ד פסטרנק, שההחלטה קיבלה את התנגדותו.

וכך הגענו אל הפרק האחרון, עד עתה, הפרק השלושה-עשר בסאגה ההולכת ומתמשכת הזאת – הדיון בוועדת הערר הארצית והחלטתה של הוועדה. אלה יהיו נושאי רשימתי הבאה, בה אסביר גם מי ניצח ומי הפסיד בסיבוב הזה.

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s