סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ט, לקראת סוף סופי?

ברשימה קודמת, על תרבות השקר (שאני סופר כחלק ח בסדרה) , כבר כתבתי שיש המשך לפרשה שחשבתי כי הגיעה לסופה.

ביום חמישי התקיים דיון בוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ובניה (הגוף התכנוני העליון של ישראל), בערר של המועצה המקומית שלנו, מזכרת-בתיה (קרי הערר של ראש המועצה, מאיר דהן), על ההחלטה של הוועדה המחוזית בעניין המרכז השכונתי והמגרש.

כבר באותו יום מיהר מר דהן וכתב בדף הפייסבוק שלו על הישיבה הזאת.
אבל לא כל כך דייק בדיווחו.
הנה הדיווח שלו במלואו, וכמה הערות שלי על דבריו ועל מידת "דיוקם".
ההדגשות שלי, והמספרים מפנים להערותי בהמשך הרשימה:

"האם באמת צריך עוד קניון [1] במרכז המושבה [2]?
"הבוקר התקיים דיון במועצה הארצית לתכנון ובנייה, שיש לו השפעה דרמטית [3] על צביונה הכפרי [4] של המושבה בכלל, ועל איכות החיים בשכונת נאות הראשונים [5] בפרט.
"מדובר בניסיון נוסף שלי למנוע הקמת קניון [1] במרכזו של רח' מנחם …בגין, בצמוד לגינת אגוז.
"טענתי בפני המועצה הארצית שורה ארוכה של טיעונים כבדי משקל [6] על ההשלכות החמורות שיהיו להקמת קניון [1] על איכות החיים: עומס ופקקי תנועה, זיהום אוויר, רעש ועוד.
"הגדרתי זאת כ"בכייה לדורות" [7].
"מולי התייצב חבר המועצה [8] יצחק פסטרנק שטען טענות הפוכות, לפיהן מזכרת בתיה הפכה לעיר קטנה והיא זקוקה לקניון הזה [1] וכי אין מספיק שטחי מסחר במושבה.
"נמתין בסבלנות להחלטת המועצה הארצית.
"אמשיך במאבק ואשתמש בכל הכלים שיעמדו לרשותי [9] עד שאצליח למנוע את הפגיעה הקשה הזו באיכות החיים של התושבים [5] ובצביונה הכפרי של המושבה [4]."

הערותי (ואם אתם שואלים איך אני יודע את כל הפרטים האלה, אגלה לכם – הייתי שם):

1. השימוש במילה "קניון" היא שקרית ודמגוגית (פונה אל הרגש והדעה הקדומה במקום אל התבונה וההגיון). היא מרמזת למשהו גדול ומרכזי כמו קניון רחובות. המבנה שתוכנן שם אמור להיות מרכז חנויות ושירותים שכונתי. ואם מישהו ירצה להקים שם מרכול גדול (להבדיל מחנות מכולת או "מינימרקט") – בידי המועצה המקומית לא לתת לו היתר.

2. למרבה הצער, אין למזכרת בתיה משהו שיכול להקרא מרכז. ובכל מקרה, מדובר כאן רק במרכז שכונה, רחוק מכל מה שיכול להקרא מרכז היישוב – ולכן יש שם מקום למרכז שכונתי (ראו נא את הקישור בהערה הקודמת).

3. שוב הפרזה דמגוגית.
גם יו"ר וועדת הערר שאל מה כל כך חשוב היה למר דהן בעניין שהלך אתו עד המועצה הארצית. המועצה הארצית אמורה לדון בעניינים עקרוניים וכלל ארציים, לא בקטנות כאלה, שאמורות היו להפתר בוועדה המחוזית.
ואני תוהה מה החשיבות של המגרש המסויים הזה עבר מר דהן, עד שהופיע בוועדת הערר בעצמו, ועוד התפרץ בצעקות על נציג הוועדה המחוזית עד שיו"ר הוועדה איים לסלק אותו מהישיבה אם יעשה זאת שנית.

4. על הצביון הכפרי כבר דובר. הוא עבר ואיננו. מי שמדבר עליו כמציאות עתידית, תקוע בעבר שכבר איננו קיים ומנותק מהמציאות.

5. חלק מאיכות החיים בשכונה היא האפשרות לקנות צורכי חיים בסיסיים, כמו לחם וחלב, בלי לנסוע במכונית למרכול במרחק קילומטר, אם לא למתחם בילו. חלק מאיכות החיים בשכונה היא האפשרות של זקן לקנות צורכי חיים בסיסיים בלי להיות תלוי בילדיו העסוקים או בהזמנת מונית, או של עקרת בית מטופלת בתינוק לשלוח את ילדה בן העשר לקנות משהו דחוף. חלק מאיכות החיים בשכונה היא האפשרות לשבת בבית קפה עם חבר, או ללקק גלידה עם הילדים בגן הציבורי. חיסול המבנה המסחרי, מבנה החנויות והשירותים, מחסל כל אפשרות כזו, גם בעתיד, כי בכל השכונה לא ישאר שטח או מגרש שאפשר לפתוח בו חנות. חיסול המבנה המסחרי הוא פגיעה באיכות החיים בשכונה, בדיוק ההיפך ממה שמר דהן טוען.

6. השורה הארוכה של הטיעונים כבדי המשקל של דהן, הסתכמו בשתי טענות ושני שיקולים שלדבריו הנחו אותו:
הטענה הראשונה היתה שבסך-הכל ישנם ומתוכננים במזכרת-בתיה יותר מדי שטחי מסחר.
הטענה השניה, והיא מובאת לחיזוק הטענה הראשונה, היתה שכיום חלק מהמבנים המסחריים חווים קשיים כלכליים.
הטעויות הבסיסיות בטענות האלה נמצאות במילים שהדגשתי. בסך-הכל וכיום.
תכנון יישובי נעשה לעשרות שנים, לכן מה שקורה כיום, בנסיבות העכשוויות (וכנראה נובע, לפחות בחלקו, מטעויות תכנוניות), איננו מבטל את הצורך בהשארת רזרבה תיכנונית לנסיבות עתידיות שאיש איננו יכול לנחש כיום. המגרש המסחרי הוא הרזרבה היחידה לשימושים עסקיים בכל השכונה.
התפרוסת של השטחים לעסקים ומסחר חשובה לא פחות מסך-כל השטח. גם אם ישנו עודף שטחים מסחריים בסך-הכל, המבנה המסחרי במרכז השכונתי עדיין דרוש (וגם עולה השאלה מדוע מתוכננים שטחים נוספים גדולים כאלה ביישוב, ומדוע מר דהן משתבח בהם – ראו נא את ה"הדמיה למרכז המסחרי העתיד לקום בשכונה", בחוברת הצבעונית החדשה על שכונת ברלב).
השיקול הראשון שהנחה את מר דהן, לדבריו, היה להרחיק כל מסחר מבתי מגורים.
השיקול השני היה להסתמך על המכונית כאמצעי תנועה יחיד בתוך היישוב.
על הטעות בשיקולים אלו הצבעתי כבר בהערה הקודמת.

7. דווקא חיסול הרזרבה התכנונית היחידה במרכז השכונה הוא שעלול להתברר כ"בכיה לדורות".

8. ככל שזכור לי, עו"ד פסטרנק מעולם לא טען כי אין מספיק שטחי מסחר במושבה. זו סתם השמצה בלתי מבוססת.

9. אני מבין את האמירה הזו כהכרזה שאם עררו ידחה במועצה הארצית, מה שנראה לי כצפוי, הוא יגרור את העניין אל בית המשפט. לקורא רשימה זו כבר ברור כי לדעתי זה יהיה בזבוז המשאבים שלנו, התושבים, במטרה לפגוע באיכות החיים העתידית שלנו, בעיקר של תושבי השכונה.

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s