דואר דואר

דואר ישראל.

היום הלכתי אל סניף הדואר המקומי, במזכרת בתיה, לשלוח מכתב רשום. שם הודיעו לי שאינם יכולים לקבל את המכתב. המחשב נפל.

לא אמרו את זה מיד. לא תלו שלט בולט שאינם מקבלים מכתבים רשומים (או עושים פעולות תלויות מחשב אחרות). חיכו עד שמישהו שאל על משהו. רק אז הבנתי שחיכיתי לשוא. אבל הפקידות היו מוכנות שאשאיר מספר טלפון, ואז תודענה לי כשהמחשב יחזור לתקינותו. וזה יפה.

אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שפקידי הדואר, דואר ישראל, נעשו עבדי המחשב. אין מחשב, אינם יכולים לקבל מכתב רשום. לא הם מקבלים את המכתב. המחשב מקבל. שאלתי אם יוכלו לקבל את המכתב עכשיו, ולהכניס את פרטי הרישום למחשב אחר כך. אסור להם. הם חייבים לתת קבלה על התשלום, ורק המחשב נותן קבלות. הרי עכשיו שנות ה- 2000, הסבירו.

אני זוכר באופן די ברור שפעם לא היו מחשבים, ובכל זאת הצליחו, אפילו בדואר, לתת קבלות. כתובות ביד. למעשה, למכתבים רשומים בכלל לא היו קבלות. הדביקו בולים. אבל היום – שמעתם, אסור להם.

בזמן שכתבתי את המספר תבעה ממני אישה שטיפלו בה במקביל, את העט (זה היה העט הקשור בחוט של האשנב). תבעה, לא ביקשה. ממש באמצע הכתיבה. הנימוס וההתחשבות הידועים של עקרון. אבל זה עניין צדדי.

בבית, טלפנתי אל המספר המוצג, באתר דואר ישראל ברשת, כטלפון של פניות הציבור. רציתי לשאול אם אין "נוהל" לקבלת מכתבים רשומים ביד כשהמחשב נפל. אחרי עשר דקות של המתנה (עשר!) ענו לי. הנערה בצד השני התפלאה על השאלה. איך אפשר לעשות משהו בלי מחשב? הרי עכשיו שנות ה- 2000! אבל היא איננה "פניות הציבור". המספר הזה, שבדף ברשת, הוא מספר של מודיעין, לא פניות הציבור. לא ניסיתי יותר לטלפן.

אבל אחרי זמן מה טילפנו אלי ואמרו שאני יכול לבוא ולשלוח. המחשב תוקן. אמרתי תודה, וחזרתי והלכתי אל סניף הדואר, וקיבלו ממני את המכתב. סוף טוב.

אבל הכל טוב? עדיין אני חושב שאפשר אחרת. אפשרות אחת היא שבמערכת המחשב תהיה כפילות ויהיה גיבוי, כך שהמערכת תמשיך לפעול גם אם מחשב אחד יפול. ישנן מערכות כאלו. אפשרות שניה היא שיהיה נוהל עבודה למקרה של תקלת מחשב. זה לא קשה, ולא צריך הייתי ללכת פעמיים כדי לשלוח מכתב אחד.

אבל מי חושב על זה? לא דואר ישראל.

---