סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ו, על מה הוויכוח

בזמן שההתנגדות שסיפרתי עליה נשמעת, אראה כאן על מה הוויכוח.

ראשית, אראה מפה של תפרוסת השטחים המסחריים – וזה כולל גם עסקים ושירותים אחרים – במזכרת בתיה. המפה ממחישה את בעיית התכנון של שטחי המסחר יותר מכל תיאור מילולי:

תפרוסת השטחים המסחריים במזכרת בתיה

העיגולים מראים את מיקומם של השטחים המסחריים, ושטח כל עיגול יחסי לגודל השטח המסחרי במקום.
העיגולים השחורים הם שטחים קיימים, והאדומים – שטחים מתוכננים.
וכל זה מסומן על המפה שהמועצה המקומית מחלקת.
החלק התחתון, שרחובותיו מסומנים בוורוד, הוא השכונה החדשה, מדרום לנחל עקרון, שרק התחילו לבנות אותה. במפה היא נקרא "אשת חיל" (בינתים החזירו לה את השם "שכונת בר-לב").
מעליה (ז"א מצפונה), משני צידי שד' בגין, השכונה החדשה הקודמת, שחלקה המזרחי נקרא כאן "נאות הראשונים".

עד כאן ההסבר הכללי למפה. עכשיו לעניין. המפה הפשוטה הזאת, שכל ילד שלמד לחשב שטח עיגול ולהוציא שורש ריבועי יכול לצייר אותה, ממחישה את תכנון השטחים המסחריים טוב יותר מכל תיאור מילולי.

מתכנני שתי השכונות תכננו במרכז כל שכונה מרכז שכונתי. המרכז כולל גן ציבורי, בניינים ציבוריים, ובניין למסחר ושירותים.
מרכז אחד נמצא באמצע שכונת בר-לב, והשטח המסחרי המתוכנן שלו מסומן בעיגול בדרום מזרח המושבה, ליד גן המסומן בירוק (הבניין הציבורי אינו מסומן).
המרכז השכונתי השני נמצא בערך מעליו (מצפון לו), ליד גן ששמו גינת אגוז, באמצע שד' מנחם בגין. גם כאן בנייני הציבור אינם מסומנים. הבניין המסחרי המתוכנן מסומן בעיגול אדום בגודל דומה. זה המגרש שרוצים להסב למגורים, ובכך להרוס את המרכז השכונתי.
בנוסף, אנא שימו לב לשני שטחים מסחריים גדולים הרבה יותר לאורך שד' מוטה גור, האחד כבר קיים בפינת שד' מנחם בגין, והשני מתוכנן ליד תחנת הדלק בשולי היישוב.

מטרתם של מרכזים שכונתיים היא ליצור מקום המושך אליו אנשים רבים, בעיקר מהסביבה הקרובה, המגיעים למטרות ועיסוקים שונים – מקניות ועזרה מקצועית (כמו רופא או עו"ד) עד בילוי ומנוחה בבית קפה או בגן ציבורי. מצד אחד, קיום של מרכז יוצר מפגש בין אנשים, והמפגשים הופכים אוסף מקרי של תושבים לקהילה. מצד שני, האנשים המגיעים למרכז מסיבות שונות יוצרים ציבור של לקוחות שיתמוך בעסקים ובמוסדות אחרים, שאחרת היו נסגרים מהעדר מבקרים או לקוחות. מצד שלישי, חשוב שתהיינה חנויות במרחק הליכה כמעט מכל מקום בשכונה, ואפשר יהיה לשלוח ילד לקנות שקית חלב או ככר לחם.
הנחיות של משרד השיכון לתכנון שטחי מסחר דורשות הקמה של מרכזים כאלה, שבכל אחד מהם יהיה מגוון של "שימושי קרקע", והם נמצאים במרחק הליכה מהבית לרוב התושבים. וזה הגיוני. מרחק הליכה, לפי משרד השיכון, הוא 500 מטרים. נתיב ההליכה אל הבניין המסחרי לרוב אינו ישר, לכן, בממוצע, מרחק ההליכה הזה מתאים למרחק אווירי (בקו ישר) של כ- 400 מטרים, וברור שאלה רק מרחקים מקורבים.

ועכשיו אנחנו מגיעים למשמעות של שינוי יעוד המגרש ממסחר ושירותים למגורים (אתעלם, כאן, מכל מה שנעשה באופן בלתי תקין בפרשה):
ראשית, ללא המסחר והשירותים, נהרס המרכז השכונתי, ואינו יכול למלא את מטרתו החברתית.
ושנית, סביבת המרכז המסחרי שנהרס, ואזור גדול במזרח היישוב, נשארים ללא חנויות ושירותים נגישים ללא מכונית.

עכשיו חישבו-נא על ילדים וזקנים ואמהות-עקרות-בית שאין להם אפשרות לנהוג או מכונית זמינה, ועל הדלק המתייקר, ועל איכות הסביבה.

ואם גם את יעוד המגרש המסחרי בשכונת בר-לב יהפכו למגורים – ולמה לא יעשו זאת? הרי הסיבות והשיקולים ולחצי הקבלנים הם אותם סיבות ושיקולים ולחצים, וכבר יהיה תקדים …
אז כל השטח העצום של דרום מזרח המושבה, ששטחו יותר מחצי ק"מ רבוע ולהערכתי יהיו בו יותר מ- 5,000 תושבים, ישאר ללא חנויות או מרכז שאפשר ללכת אליהם ברגל.

אז זה לב הוויכוח – האם מותר להרוס מרכזים שכונתיים, ולאלץ את התושבים לנסוע במכונית לכל קניה (אין תחבורה ציבורית סבירה במזכרת בתיה), למען רווחיו המיידיים של קבלן. בשינוי הזה נפגעים גם השכנים הקרובים למגרש, שבונים לידם שני בתי דירות בני 5 קומות, ואת תנועת המכוניות אליהם מעבירים דרך רחוב משולב (הולנדי) שאינו מואם לזה – אבל בזה לא אעסוק כאן.

הבוקר (יום ראשון 5 באוגוסט) התקיים הדיון בהתנגדות לשינוי הייעוד. הקבלן, ויחד אתו מהנדס המועצה המקומית, טענו שכיום יש עודף שטחים מסחריים ביישוב, ושבסביבת המרכז השכונתי אין מספיק מקומות חניה. זה טעון מופרך, מפני שתכנון עיר נועד לשנים רבות, והשטחים המסחריים הם הרזרבה היחידה שנותנת אפשרות לפתוח חנות בעתיד, כאשר יהיה צורך. אין מקום אחר. אם שטח זה לא יהיה, האפשרות היחידה תהיה לפתוח חנויות בבתי מגורים. ואם ישנו עודף שטח מסחרי, המקום להקטין הוא לא במרכזים השכונתיים, אלא בשטח שבשולי היישוב, ליד תחנת הדלק. שם ישנו שטח מתוכנן ענקי שאפשר להקטין (אבל כבר עכשיו מבקשים להקים בו מרכז מסחרי, ועוד בשטח מוגדל – אז איפה העודף?).

בהמשך הדיון, הקריאה נציגת המועצה המקומית התקפה אישית פרועה על עו"ד יצחק פסטרנק. מר דהן בעצמו כתב את ההשמצה הזאת, וביקש מהנציגה להקריא אותה בדיון – כך אמרה הנציגה. השמצה אישית היא המפלט של מי שאין לו נימוקים עניינייים. לדעתי, כל תושבי מזכרת בתיה צריכים להתבייש בראש המועצה שלהם.

מחוץ לזה, לא היה בדיון שום דבר מעניין. נשאר רק לחכות להחלטת הוועדה.

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s