ראיתי ברחוב משהו מצחיק (3) – גן הברון

משפצים את גדר גן הברון. טייחו אותה מחדש, בטיח עיטורי, ומקשטים אותה בציורים. מי שיעבור ליד גן הברון (רח' הגורן פינת נתיב השיירות), בימים אלה, יראה את הציירים עובדים ומציירים תמונות וכתובות. הם מתאמצים לגמור את הפרוייקט לקראת פסח.

מציירים על הקיר

כל זה היה יפה וטוב לולא מישהו התבלבל קצת וקרא לגן הברון גן "על שם הברון רוטשילד":

כתובת על גדר גן הברון, ליד השער, אפריל 2012

הגן המכונה כיום "גן הברון" הוקם בשנות ה-80 (של המאה ה-20) כדי לשחזר את המטע הנסיוני של פקידי הברון מסוף המאה ה-19, שגם אותו כינו אז במושבה "גן הברון". הגן של היום מכונה "גן הברון" על שם גן הברון המקורי, לא על שם הברון! הבדל קטן אבל רב משמעות.

הברון ופקידיו (הכינוי הזה כלל את כל בעלי התפקידים מטעם הברון, לרבות מנהלים, ומורים, ולרבות אגרונומים שבאופן ספציפי כינו אותם אז "גננים") הבינו שקשה להתקיים מגידולי שדה בלבד, וניסו להכניס גידולים מכניסים יותר. "גן הברון" המקורי הוקם למטרה זו מערבה יותר, בקרבת הבאר הראשונה (הנמצאת ברח' המייסדים פינת רח' הכנסת אורחים של היום), עוד בשנים הראשונות של המושבה. תעלות מים בנויות הוליכו מים מהבאר אל "גן הברון", וגם בתוכו, להשקיית הגידולים. התעלות שבגן הברון של היום הן נסיון לא כל כך מוצלח לחקות את תעלות המים שהיו בגן המקורי. ואזהרה למתעניינים – המידע על גן הברון שבספר של מרדכי נאור, "ספר למזכרת" (יד בן-צבי 2010), איננו מדוייק.

על רקע נטיעת עצי הפרי במושבה פרץ סכסוך מר בין איכרי המושבה לבין הברון ופקידיו, שהתפתח ל"מרד הנטיעות" ולדיכויו האכזרי, אכזרי באמת, על ידי הברון ופקידיו. יש לברון זכויות רבות. בפרשה הזאת הברון איננו זכור לטוב.

הויכוח היה אם איכרי המושבה הם איכרים עצמאיים היושבים איש על אדמתו, אשר הברון עזר להם בהלוואה לקנות אותה, או שהם פועלים שכירים של הברון היושבים על אדמתו. כותב מרדכי אליאב:

"לאחר שהכזיבו ההכנסות מאדמות הפלחה, החליטה הפקידות להרחיב את שטח המטעים. כדי להדגיש את זכות בעלותם תבעו אנשי עקרון [היא מזכרת בתיה] כי כל מתיישב ייטע את מטעיו על אדמתו. אולם בלוך [פקיד הברון] טען שכל האדמות שייכות לבארון והאיכרים הם רק אריסיו, על כן דרש שירוכזו המטעים במקום אחד, ואחר-כך יחלקם בין האיכרים כראות עיניו. שישה מאנשי עקרון סירבו להיכנע לדרישתו ונטעו איש על אדמתו. משציווה בלוך לעקור את הנטוע, התלקחה מריבה קשה … הפקידות נהגה בקשיחות רבה … התוצאות היו התנגשויות, מאסרים וגירושי מתיישבים. אך לבסוף נאלצו אנשי עקרון להכנע ולחתום על כתב-הודאה המכיר בבעלות הבארון על אדמות המושבה וכל רכושה."  (ארץ ישראל ויישובה במאה הי"ט, כתר 1978).

יש משהו אירוני במיקום הכתובת הזאת בדיוק מול אתר המטעים המרוכזים האלה (כיום – צפון שטח בתי הספר), שאיכרי המושבה נטעו במקום העצים שהברון אילץ אותם לעקור מאדמתם.

 

 

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s