משבר במועצה לשימור אתרים (7) – איך לא לשמר

ברשימה קודמת הבטחתי לספר בפירוט  מה עשתה המועצה לשימור אתרים במזכרת בתיה בשרירות ובניגוד לכל כללי השימור, אפילו הכללים החשובים והבסיסיים ביותר. ברשימה זו אקיים את ההבטחה. אספר על "השימור", שלא היה ממש שימור, באתר המכונה "קזרמת לוין".

את בעיות האיכות בפעולות השימור של המועצה לשימור אתרים ראיתי בעיני במתחם ההיסטורי של "קזרמת לוין". אין לי מידע ישיר על מקומות אחרים, אבל אינני מאמין ב"מקרים מיוחדים". אם העדר הקפדה ובקרה הביא לרשלנות במקום אחד, אפשר להניח שיביא לרשלנות דומה במקומות אחרים. הנה הפרטים.

"קזרמות" הוא הכינוי לצורה הייחודית של ארבעת הבתים הראשונים שמייסדי המושבה "עקרון", שהפכה למזכרת-בתיה של היום, בנו בה בשנת 1884, ואין דומה להם בשום מקום אחר. אלה בתים דו-קומתיים, בנויים באבני כורכר קשה, כל אחד מהם הוא שורה של ארבע או חמש יחידות משפחתיות צמודות. בשנים הבאות הרחיבו את קומת הקרקע של הבתים, ואחר כך הוסיפו להם רפתות (למעשה אלה היו בנייני משק רב שימושיים). בשנת 1890, בקירוב, מאחורי כל יחידת דיור בקזרמה (כיום, לפחות, גם יחידות הדיור מכונות "קזרמות") היתה חצר משק צרה וארוכה שבקצה השני עומדת הרפת.

בעשרות השנים האחרונות הרסו חלק מיחידות הדיור, ואחרות שיפצו באופנים שונים. רק יחידה אחת, הקזרמה של משפחת לוין, שרדה כמעט ללא שינוי. אברהם לוין, הבעלים ואחרון הלוינים שגר שם, מת בשנות ה-70. לפני מותו נתן את החלקה במתנה לקרובי משפחה של אשתו המנוחה. מחירי הקרקע במזכרת בתיה היו נמוכים מאד, בשנים ההן, והמכלול עמד נטוש. שכנים הקימו עליו מחסני-פחונים וזרקו לתוכו את גרוטאותיהם. אחד מקירות יחידת המגורים החל לנטות עד שנפער סדק רחב בינו לבין הקירות האחרים, והיתה סכנה שיתמוטט.

באמצע שנות ה- 90 החליטה המועצה המקומית להפקיע את המגרש, לא בטוח שרק במטרה לשמר את המכלול. הבעלים עתרו לבית המשפט נגד ההפקעה. השימור עלה אז כנימוק העיקרי להפקעה. עוד לפני המשפט הכינה המועצה המקומית תוכנית (תב"ע) לחלק הישן של המושבה, וגם הבעלים וגם המועצה לשימור אתרים (אז במסגרת החברה להגנת הטבע) התנגדו לתוכנית. כך, במקביל, דנו בייעוד המגרש בבית המשפט ובוועדה המחוזית לתכנון ובניה.

הוועדה המחוזית מצאה כי
"יש עניין לציבור בשימור החצר היחידה שנשארה במתכונתה המקורית, דהיינו צרוף של מבנה מגורים עם חצר אחורית ורפת כיחידת מתיישב במלואה".

המועצה לשימור אתרים הגישה לבית השפט תצהיר שאמר
"מתחם ייחודי שנותר כמעט בשלמותו מימי העליה הראשונה … מימוש זכויות הבניה שאושרו היה הורס את המרקם המיועד לשימור ויוצר נתק בין מבנה המגורים ומבנה המשק".

הוועדה המחוזית החליטה לשנות את ההוראות שבתוכנית, אסרה כל בניה במתחם, וייעדה את המבנים להיות חלק ממוזיאון המושבה.

והשופט קבע בפסק הדין, בעקבות זאת, כי
"הפקעה היא הדרך הנכונה במקרה זה למימוש הצורך הציבורי בשימור שרידי ראשית ההתיישבות הציונית במושבה ובהצגתם לציבור". זה היה בשנת 1999.

כך נדמה היה כי התקבע השימור העתידי של מכלול קזרמת לוין. אבל מיד נראה איך הוא התממש.

ראשית, בשנת 2005, שיפצה המועצה לשימור אתרים את הקזרמה, זאת אומרת את יחידת המגורים, ופינתה את החצר. כבר בשיפוץ הזה, שאמור היה להיות שימור של הקזרמה, נעשו לפחות הדברים האלה שלא כראוי:

1. את תיקוני הטיח עשו בטיח על בסיס צמנט לבן. אבני כורכר צריך לטייח בטיח על בסיס סיד (וכזה היה הטיח המקורי), ללא צמנט.
2. בתוך הקזרמה היה קיר פנימי בבניה בגדדית (פסי עץ אופקיים דקים על שלד של קורות עץ אנכיות. את ה"כלוב" שנוצר ממלאים בתערובת אדמה ואבנים, ומטייחים. זו היתה שיטה מהירה וזולה לבניית קירות פנימיים). את הקיר הזה השאירו גלוי, כפי שצריך היה, אבל בלתי מוגן. רק מאוחר מדי, אחרי שחלק גדול מהטיח שהיה עליו נפגע ונפל, הגנו עליו בכיסוי של לוחות שקופים.

ב- 2008 נגשה המועצה לשימור אתרים לחלק השני של הפרוייקט. ואז נשכח איסור הבניה של בניינים חדשים באתר, ונשכח התצהיר של אנשי המועצה לשימור אתרים עצמם  כי מבנה חדש "הורס את המרקם המיועד לשימור ויוצר נתק בין מבנה המגורים ומבנה המשק". המועצה לשימור אתרים עצמה בנתה בחצר מבנה חדש, בין יחידת המגורים לבין הרפת.

יחד עם זה שיפצו את הרפת. אני כותב "שיפצו", ולא שימרו, בגלל הדברים הבאים, הסוטים מכללי השימור (כמקובל, אני כולל ב"שימור" גם שיחזור למצב המקורי):

1. קטע קיר שהרסו בשיפוץ, לדעתי מעבר לצורך, תיקנו באבנים שחלקן אבני גיר. אבני גיר אינן בחומר הבניה המקורי שכולו כורכר.
2. כמו בקזרמה, לתיקון הקירות השתמשו בטיט על בסיס צמנט, ולא בטיט על בסיס סיד, כפי שצריך היה.
3. לחיזוק קירות האורך, פרקו 20 או 30 ס"מ מראש הקיר כדי לצקת קורת בטון לחיזוקו, ובנו "מחדש" את פני הקיר משני צידי הקורה. הבניה החדשה הזאת נראית שונה בבירור מהבניה הישנה.
4. בקירות שבקצות הרפת כבר חסכו אפילו את הפירוק. פשוט יצקו את קורות הבטון מעליהם, השלימו בבניה באבנים משני הצדדים, וכך הגביהו את הקיר ב- 20 או 30 ס"מ. גם כאן רואים את הבניה החדשה, השונה מהמקורית.
5. את שלד העץ של גג הרעפים לא עשו כהעתק של השלד המקורי, אל כפי שעושים שלד כזה כיום, גם במידות של הקורות וגם באופן החיבור שלהן. בולטים במיוחד הברגים המודרניים, במקום המסמרים המקוריים.
6. בשיפוץ סגרו את הפתחים המעטים שאווררו את הרפת המקורית, אבל לא ייצרו מעבר תת קרקעי לאוורור, או למיזוג האוויר של הרפת, שאפשר היה לעשות בזמן השיפוץ. בלי אוורור, פנים הרפת מתחמם, בקיץ, לטמפרטורות בלתי נסבלות. בשעות החמות של הקיץ, שהן רוב היום, קשה לשהות ברפת יותר מחצי דקה, או אולי דקה. כמעט בלתי אפשרי לבקר בה בקיץ. הרפת נועדה לשמש אולם תצוגה, במסגרת המוזיאון המקומי, לכלי גינון וחקלאות. במצב היום, גם אי אפשר להסתכל במוצגים חלק גדול מהשנה, וגם נגרם להם נזק מואץ בגלל הטמפרטורות הקיצוניות ושינויי הטמפרטורה, ובגלל הלחות וריכוזי הפחמן הדו-חמצני שיוצרים המבקרים בזמנים שאפשר לבקר בה. כיום, כדי ליצור אוורור נאות, צריך יהיה לפרוץ פתחים בקירות ולהתקין בהם מתקנים זרים למבנה המקורי.

אני צריך להוסיף, ולהדגיש, שלפחות חלק מהדברים האלה לא נעשו בטעות, מתוך חוסר תשומת לב. בעייתיותם נמסרה והובהרה לאנשי המועצה לשימור לפני שנעשו, ובכל זאת נעשו כך. הם נעשו כך בשרירות לב, מתוך זלזול בכללי השימור, או אולי בגלל אי הבנה של מהות השימור. כדי להסיר אי-הבנות אחרות, אזכיר גם שכל זה קרה בזמנו של המנכ"ל הקודם.

שמירה על הקיים, על המבנה כמות שהוא, היא העיקרון המרכזי בשימור. נאמנות למקור היא העיקרון המרכזי בשיחזור (במקרים רבים מעדיפים להחזיר את האתר למצב קודם על ידי שיחזורו, ואז לשמר). ועל עקרונות אלה, שלה עצמה, המועצה לשימור לא שמרה.

ואלה רק הדברים העיקריים על הסטיות משימור נאות. הסיפור המלא הרבה יותר ארוך ומסובך. הוא כולל גם זיוף של מפת מודד, ומירמה בבקשת היתר הבניה למבנה הנוסף, כאילו הוא רק לשיקום של מבנה קיים, במקום לבניה של מבנה חדש, כפי שזה היה באמת. אלה מעשים שלעמותה ציבורית אסור להשתתף בהם, במיוחד עמותה המעוניינת בכך שאחרים כן יקפידו על החוק ביחס לאתרים לשימור.

שימור נאות הוא מטרת העמותה. אני חושב שההתעלמות של הנהלת העמותה מכללי השימור הנאות היא המשבר האמיתי של המועצה לשימור אתרים, למרות זאת שרוב חברי העמותה עדיין אינם מודעים לו.

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s