משבר במועצה לשימור אתרים (1)

ברשימה זאת, על המועצה לשימור אתרים, אחרוג מהתחום המצומצם של מזכרת-בתיה אל תחום בעל משמעות ארצית. אבל ישנו גם קשר מיוחד למזכרת-בתיה, והוא פעולותיה של העמותה ביישוב. עוד אגיע אליהן באחת הרשומות הבאות.

ומה שאני רוצה לספר הוא כי המועצה לשימור אתרים, או בשמה המלא – "המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל (עמותה רשומה)", נמצאת במשבר, עדיין נסתר מהציבור, אבל אני חושש כי כאשר יתגלה, קשה יהיה לרפא אותו. ככל שאני מבין, ואסביר בהמשך, מי שהביא אותה למצב הזה הוא הוועד המנהל של העמותה. ספק אם הוועד יוכל, או ירצה, לרפא את המשבר הזה בלי לחץ מחוץ לוועד, מחברי העמותה. עד עכשיו נראה היה לי – ואני מודה שאני מבסס את דעתי רק על המעט שאני יודע – שהוועד אפילו איננו מבין את המשבר שיצר.

רוב המתעניינים בשימור, וחברי העמותה בכללם, יודעים מעט מאד על כל זה, אם בכלל, ואינם מבינים את מצב העמותה, את המתרחש בה, ואת חומרת מצבה. לחוסר הידע הזה, לדעתי, בעיקר שתי סיבות.

ראשית, העמותה בדרך כלל איננה מוסרת שום מידע על עצמה, זאת אומרת על התנהלותה כעמותה. אם תחפשו באתר העמותה, תמצאו מידע רב על אתרים ופעולות שימור וסיורים, אבל לא תמצאו את תקנון העמותה או את רשימת חברי הוועד המנהל, בקושי תמצאו רמז לכך שזו בכלל עמותה רשומה, אבל אף לא רמז על כך שהיא עמותה עצמאית רק שנים ספורות (אינני יודע כמה בדיוק. לא מצאתי היסטוריה מוסמכת שלה. אני הצטרפתי רק ב- 2009). לא תמצאו אף הד קלוש לאירועים הדרמתיים שעצרו לפני כשנתיים את הבחירות למוסדות העמותה, והגיעו לנקודת משבר נוספת בהודעה של רשם העמותות, ובפסק דין של בית המשפט לפני כשבועיים.

שנית, נטייתם של רוב חברי העמותה, ובמיוחד של החברים הוותיקים והחברים במוסדותיה – הוועד המנהל והמועצה – היא להיות נאמנים לחבריהם, ולהאמין כי מאחר שהם חברים, ו"מהטובים", כוונתם טובה גם כאשר העובדות מעמידות את הדבר בספק (אם אינן מעידות על ההיפך הגמור), ובכל מקרה – להתנגד ל"כביסת הכביסה המלוכלכת בציבור", אפילו כאשר הציבור הוא רק ציבור חברי העמותה.

אבל המשבר בניהול העמותה קיים ואמיתי, והכביסה באמת מלוכלכת, ואני חושב שהם מסכנים לא רק את קיום העמותה, אלא גם את המשך השימור של מבנים ואתרים היסטוריים. הסכנה השניה הזאת היא זו שמדאיגה אותי.

למשבר הזה, לדעתי, שני רכיבים, השבר בשימור, שאספר עליו ברשימה עתידית, והמשבר בניהול העמותה שאתחיל לספר עליו כאן.

המשבר בניהול העמותה נעשה גלוי לעין, לפחות לעינו של מי שיכול היה להבחין בזה, בסוף 2009 ותחילת 2010 (אני חושב שהתחיל עוד קודם). הוועד המנהל הפסיק באמצעו הליך של בחירות למוסדות העמותה (המועצה, הוועד המנהל וועדת הביקורת), ובמקומן כינס אסיפה כללית לשינוי תקנון העמותה. שינוי התקנון נועד, בין השאר, למנוע מרבים מהמועמדים להבחר, ולשלול מרבים מחברי העמותה את הזכות לבחור. באופן כללי, השינוי היה נסיון של הוועד המנהל להשתלט על העמותה כנגד חבריה (את כל זה אציג במפורט באחת מרשימותי הבאות). המאבק שהתחולל בעקבות זה הביא לכך שמוסדות העמותה לא נבחרו עד היום, ורשם העמותות ובית המשפט פסקו כאחד נגד עמדת הוועד המנהל ונסיון ההשתלטות שלו על העמותה.

רבים מתייחסים לניהול העמותה באופן כללי כעניין משני. לדעתם השימור הוא העיקר. אבל מה יקרה אם העמותה לא תקבל את אישור הניהול התקין מרשם העמותות? העמותה לא תוכל יותר לקבל מימון ממשלתי, ואז היכן השימור? מימון של המדינה הוא, כך אומרים לי, המקור העיקרי של תקציב פעולות השימור.

החשש חמור יותר מפני שהמועצה לשימור אתרים היא "גוף דו מהותי", כלומר גוף בעל אלמנטים פרטיים וציבוריים. כללי הניהול התקין של עמותות שפרסם רשם העמותות (מהדורה שלישית 2010), אומרים כי על "גוף דו-מהותי" יוחלו כללים מחמירים יותר מאשר על עמותה רגילה, כללים המחייבים בדרך כלל רק גופים ציבוריים כמו משרדי ממשלה ועיריות.

ברשימה הבאה על המועצה לשימור אתרים, אספר על נסיון הוועד המנהל להשתלט על העמותה ע"י שינוי התקנון, ומה אמר על כך רשם העמותות.

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s