שלוש שאלות נוספות

ברשימה קודמת סיפרתי על היחס השונה ששני אולמות אירועים דומים מאד זה לזה במיקומם ובעבירות שנעשו בהם זכו ליחס שונה מאד מצד מר דהן (להזכיר, ראש המועצה המקומית שלנו) ורשויות התכנון והבניה. זו היתה רשימה עובדתית. לא הדגשתי את התמיהות העולות מהסיפור. אני חושב כי עולות ממנו שלוש שאלות, אחת מהן בולטת ומתבקשת, ולמעשה היא הנושא של הרשימה ההיא, והשתיים האחרות עלו רק במחשבה שניה.

השאלה הראשונה והבולטת ביותר היא שאלת השיוויון.

עקרון יסוד של שלטון דמוקרטי הוא השוויון לפני הרשויות. לא יתכן שאקבל יחס שונה, בשירותי הרשות המקומית, מפני שאינני מוצא חן בעיני מישהו, מפני שאני מבקר בגלוי את הרשות המקומית או את ראשה (כפי שאני עושה כאן), או להיפך, מפני שאני חבר של פקיד כלשהו או תרמתי למסע הבחירות של ראש הרשות. אותו העקרון תקף לרשויות התכנון, והוועדה המקומית לתכנון ובניה "זמורה" בכלל זה.

היחס השונה בעליל אל שני אולמות אירועים, לכאורה דומים בנתוניהם, מחייב הסבר משכנע מצד מר דהן ומצד "זמורה".

השאלה השניה היא שאלת הסתירה המהותית הפנימית בגישה של חבר ברשות תכנון מקומית אל קיום חוקי התכנון והבניה.

עקרון יסוד למילוי תפקיד ציבורי הוא המחוייבות למהות התפקיד. והנה ישנו לנו חבר בוועדה מקומית לתכנון ובניה (ולא סתם חבר, אלא מ"מ יו"ר הוועדה), וועדה שתפקידה להבטיח את קיומו של חוק התכנון והבניה, אשר כעו"ד הוא מגן על עבריינים על חוק התכנון והבניה. כפרקליטם של אותם עבריינים מורשעים הוא טוען כי צריך להתיר להם להמשיך בעבירותיהם ולהמשיך ליהנות מההכנסות שהן מביאות. שימו נא לב – הוא איננו טוען כי לקוחותיו אינם עבריינים, אלא כי צריך להרשות להם להמשיך ליהנות מעבירותיהם. טענות ונימוקים, ישנם לו, ואחד מהם הוא "טובת הציבור", לא פחות.

מה שיש כאן הוא לא "ניגוד עניינים" במובן הרגיל (העבירות נעשו מחוץ לתחום הוועדה שהוא חבר בה). ישנה כאן סתירה מהותית בעמדה המוסרית האישית כלפי שמירת חוק התכנון והבניה. הסתירה הזאת מחייבת הסבר משכנע, מצד עוה"ד – איך הוא מיישב את הסתירה, ומצד הוועדה המקומית שהוא חבר בה – איך יכול הציבור לתת בה אמון כאשר כך פועל אחד מחבריה (וכאמור, לא סתם חבר).

השאלה השלישית, אולי פחות בולטת לעין במבט ראשון, היא שאלת בזבוז כספי הציבור במשפט סרק.

הוועדה המקומית "זמורה" היא שהגישה את התביעה נגד מפעילי אולם האירועים על בניית מבני האולם ללא היתר, במטרה לקבל צו הפסקת שימוש וצו הריסה. אותה וועדה מקומית "זמורה" היא שאישרה את השימוש החורג באותם מבנים לאותה מטרה, אישור שמשמעותו (אם הוועדה המחוזית תקבל את ההמלצה של זמורה ותאשר גם היא) שהמבנים לא יהרסו והשימוש בהם ימשך. אז לשם מה הוגשה התביעה כאשר אין כוונה לקיים את גזר דין בה? לשם מה נערך המשפט הזה? גם אם היו כאן איזה שהן כוונות שאינני יודע ואינני מבין, התוצאה היא בזבוז של משאבי הציבור. לא רק בזבוז תקציבי, אלא גם העמסת סרק של בית המשפט, הכורע תחת העומס.

הגשת התביעה הזאת, וקיום המשפט לכאורה כמשפט סרק, מחייבים הסבר משכנע מצד הוועדה המקומית לגבי שתי ההחלטות, ההחלטה לקיים את המשפט, וההחלטה לא לקיים את גזר דינו.

האם נקבל הסברים לתמיהות אלו? לדעתי – לא.

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s