סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ב

 תקציר הפרקים הקודמים בחלק הראשון:

פרק א: בשד' בגין פינת רח' יעקב גולד היה מתוכנן מרכז שכונתי. לקחו ממנו את המרכיב החשוב של המבנה המסחרי שתוכנן בו, ונתנו לחברה קבלנית של מקורבים לבנות במקומו דירות בשטח מוגדל.

פרק ב: החברה הקבלנית שייכת, בין השאר, למכר, חבר ותורמים של דהן, ראש המועצה המקומית. החברה ביקשה לשנות את התוכנית כך שבמקום מבנה מסחרי יוכלו לבנות בתי דירות, ויחד עם זה להגדיל את השטח הבנוי, מספר הדירות, ומספר הקומות שתוכל לבנות, גם ביחס למבנה המסחרי שתוכנן שם, וגם ביחס לבתי הדירות האחרים בשכונה. תחילה היא קיבלה את אישור הוועדה המקומית זמורה, בדיון שדהן השתתף בו, לכאורה בניגוד עניינים. אחר כך קיבלה את אישור הוועדה המחוזית, בהמלצת הוועדה המקומית, ולפי הפרוטוקול – בלי שהציגו לוועדה את מלוא משמעות השינוי. השכנים גילו את השינוי באיחור. הם לא ראו הודעות על שינוי התוכנית והפקדתה, אשר אמורות היו להתלות במקום ולתת הזדמנות להתנגד לשינוי, ולא קיבלו הודעות כאלה. אי הצגה של ההודעה באתר, ואי מסירתה לשכנים הגובלים בשטח התוכנית, היא עבירה שדי בה כדי לבטל את השינוי. יש כאן חשש גם לעבירות פליליות.

עד כאן תקציר ההתחלה. הדברים נעשים חמורים עוד יותר בהמשך:

פרק ג:  איך פקידי הוועדה המחוזית הדפו הגשת התנגדות

תקציר: תושבים רבים התאגדו והגישו, לוועדת ההתנגדויות המחוזית, התנגדות לשינוי ייעוד המגרש ממסחר למגורים. מזכירת הוועדה החזירה את ההתנגדות בלי סמכות ובלי להעביר אותה לוועדה. לפניה נוספת ענתה היועצת המשפטית של הוועדה. היא טענה כי בדקו את פרסום ההודעה על הפקדת התוכנית להתנגדויות, ומצאו כי נעשה כדין, וכי ההתנגדות הוגשה באיחור, לכן אין פגם בהחזרתה ע"י המזכירה. כל הטענות האלה של היועצת המשפטית אינן נכונות.

ובכן התושבים כעסו על שינוי התוכנית. לוקחים מהם את המרכז השכונתי. עומדים לבנות ארבע קומות במרחק 4 מ' מגדרם. עומדים להעמיס על הרחוב ההולנדי הקטן שלהם את כל התנועה של הבית שעומדים לבנות. ששים (60) מהם התאגדו עם עוה"ד פסטרנק, והגישו התנגדות לשינוי התוכנית הזה.

להמשך העלילה דרוש הסבר קצר על המועד הקצוב בחוק להגשת התנגדות:
     באופן בסיסי צריך להגיש התנגדות תוך חודשיים מפרסום ההודעה על ההפקדה,
     אבל לוועדה המחוזית מותר להאריך תקופה זו בשלושה חודשים נוספים, והארכה כזו גם מקובלת מאד.
     כרגיל, תקופת ההגשה מתחילה בתאריך פרסום ההודעה בעיתונים,
     אבל רק בתנאי שהפרסום במודעה על הגדר, ולתוכנית של עד 3,000 מ"ר – גם במסירה אישית לשכנים הגובלים, כבר נעשו אז.
המשמעות של זה כאן היא כי
     מאחר שהפרסום לא הושלם, מועד ההתנגדות לא רק שלא עבר, אלא עדיין לא התחיל,
     ובכל מקרה, לוועדה סמכות להאריך את מועד ההגשה, לשמוע את ההתנגדות, ולברר אז אם הפרסום היה מספיק או לא.
אנא זכרו זאת בהמשך.

עד שהתושבים גילו את הכוונה לשנות את התוכנית, והתארגנו להגשת התנגדות, כבר עברו יותר מחודשיים מתאריך הפרסום בעיתונים. לכן, כצעד ראשון, מיהר עוה"ד פסטרנק ושלח מכתב המודיע על כוונתו להגיש התנגדות, וגם כי לא נתלו שלטים במגרש, ולכן מועד ההגשה לא עבר.

הכנת "כתב התנגדות" מפורט ומנומק ארכה עוד כשבועיים. עוה"ד פסטרנק מסר אותו ל"וועדת המשנה להתנגדויות" ב-10 בפברואר 2011, כשלושה חודשים ושבוע אחרי הפרסום בעיתונים, וחיכה להזמנה לשמיעת ההתנגדות. במקום זה – הפתעה.

הוא קיבל מכתב ממזכירת וועדת ההתנגדויות ("ראש ענף מזכירת וועדת משנה להתנגדויות" – זה התואר המלא שלה, אבל אני מקצר קצת). היא הודיעה לו כי "מכתב התנגדותך מוחזר בזאת", וכי "יש לראות את התוכנית כמאושרת". הסיבה – "התנגדות מאוחרת". היא נתלתה בתאריך הפרסום בעתון כאילו הוא התאריך הקובע, בהתעלמות גמורה מזה שהפרסום במודעות ובמסירה אישית בכלל לא נעשה, ובהתעלמות גמורה מסמכות הוועדה להאריך את המועד.

לי ההחזרה הזאת נראית מוזרה גם מסיבה אחרת.

מאין למזכירה עזות המצח לקחת לעצמה את הסמכות הנתונה לוועדה, ולהחליט במקומה כי היא לא תאריך את המועד להגשת ההתנגדויות? איזו רשות יש למזכירה לעצור התנגדות (או כל מסמך אחר) ולא לתת להם להגיע אל נמענם – הוועדה שנשלחו אליה? ואיך זה שמכל הפקידים רמי הדרג שאמורים היו לקבל את העתק המכתב, לא היה איש שהסביר לה את טעויותיה, ותיקן אותן?

בתגובה, עוה"ד פסטרנק כתב מכתב אל "הממונה על המחוז", שהיא גם יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, וגם יו"ר וועדת המשנה להתנגדויות. הוא הצביע על חוסר הסמכות ועל הטעות בהחזרת ההתנגדות, והציע לתקן זאת כטעות מינהלית.

הפעם הוא קיבל תשובה מהיועצת המשפטית של הוועדה המחוזית: "בהתאם לבדיקת לשכת התכנון [של הוועדה המחוזית]" כתבה, "התכנית פורסמה להפקדה כדין, הן בעיתונות והן על גבי שלטים. … לא נפל פגם בהליכי אישורה של התוכנית ובאי קבלת התנגדותך …" (בז'רגון הפקידותי, "פורסמה להפקדה" משמעותו כי פירסמו את ההודעה על ההפקדה. הביטוי מדגיש כי ההפקדה מתחילה רק אחרי הפרסום).

איזו מין "בדיקה" זו היתה, שלא הצליחה לגלות מה שאפשר לראות במבט אחד בטופס ההצהרה על הפרסום (שלא נמסרה הודעה אישית לגובלים במגרש)? איזו מין "בדיקה" זו היתה שלא דיברו בה עם מי שהעיד בתצהיר כי לא ראה שום שלט הודעה? האם היתה, בכלל, בדיקה כלשהי?

אנא שימו לב גם לדברי היועצת המשפטית לפיהם "… לא נפל פגם … באי קבלת התנגדותך …". היא מגינה כאן על הפעולה הבלתי תקינה של מזכירת הוועדה. היועצת המשפטית, האמורה להגן על התקינות החוקית והמינהלית, נעשית בכך שותפה לאי התקינות, אם לא לעבירה.

מוטב שלא אכתוב את כל מה שאני חושב על תקינות הפעולה של רשות התכנון רמת הדרג הזאת (וועדה מחוזית), שתושבים רבים כל כך תלויים בה, ועל היושרה של הייעוץ המשפטי שלה. פרשה פוקחת עיניים לכל מי שהאמין כי הוועדות האלה מקצועיות, אובייקטיביות ושומרות חוק, וכי יועץ משפטי אמור להיות דוגמה לשמירת חוק, לתקינות וליושרה . זו דוגמה נוספת לתרבות הכאילו.

עד כה הצליחו פקידי הוועדה המחוזית להדוף את נסיונות ההתנגדות לשינוי ייעוד המגרש. מה מביא אותם למעשים הבלתי תקינים האלה? מה כל כך חשוב להם בשינוי התוכנית, עד שהם מוכנים לעשות כל זאת כדי להגן עליו? אין לי תשובה.

עוה"ד פסטרנק עדיין לא התייאש. הוא עשה נסיון נוסף לשכנע במכתב את הממונה על המחוז לברר את תקינות הפרסום. הוא מקווה כי תהיה מוכנה לבדוק אותו בדיקה אמיתית ולהווכח כי לא נעשה כדין, ולשמוע את ההתנגדות. נחכה ונראה מה יצא מזה.

פרק ד: איום בתביעת לשון הרע

תקציר: דהן איים בתביעת לשון הרע, ואומרים כי גם שידל שכנים לסגת מההתנגדות.

בינתיים, דהן, ראש המועצה המקומית, ראה את כתב ההתנגדות, ושלח אל עוה"ד פסטרנק מכתב איום בתביעת לשון הרע.

מה שלא מצא חן בעיניו היה שכתב ההתנגדות החשיד אותו בפעולה בניגוד עניינים, כאשר השתתף בדיון בוועדה המקומית בעניין חברת "הרסוף". בדיון זה החליטו בו להמליץ לוועדה המחוזית לאשר את השינוי שחברת "הרסוף" ביקשה

"הנדון: … לשון הרע", כתב, " … אני מקווה ומאמין כי תמצא … להודות בטעותך ולתקנה על ידי התנצלות מתאימה … ככל שלא תעשה כן, תאלצני לנקוט בהליכים המתאימים כדי להגן על שמי הטוב … אמתין לתשובתך 10 ימים". הלשון מפותלת אבל הכוונה ברורה.

מאז עברו חמישה חודשים, ולא נודע על נקיטת שום הליך. אני חושב ששום הליך אינו צפוי גם בעתיד. לדעתי דהן מבין שזה איום ריק. הוא עצמו אומר כי אחדים מבעליה של חברת "הרסוף" הם מכר וחבר שלו, ואחרים תורמים למערכת הבחירות שלו. שינוי ייעוד המגרש ממבנה מסחרי לבתי דירות למגורים, ובשטח מוגדל, הוא הטבה משמעותית לחברה הזאת ולהם. ניגוד עניינים ישנו כאן בעצם המצב, גם בלי שיעשה דבר עבורם.

סיפרו לי גם כי הוא כינס חלק מתושבי הסביבה של המגרש לפגישה אתו בבית אחד מהם, ושידל אותם לחזור בהם מההתנגדות. אינני יודע את הפרטים המלאים, לכן יש לי על זה סימן שאלה.

הפרקים הבאים (אולי עוד יתוספו להם):

          מדוע שינו את ייעוד המגרש
          ומה אמר מבקר המדינה
          סוף הסיפור, בינתיים

מודעות פרסומת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s