הדאר שלנו מהיר וזריז (2)

בחודשים האחרונים ישנם לי חילופי מכתבים רשומים עם המועצה המקומית.

ענייני ארנונה, כמובן (עוד אספר עליהם, בנוסף למה שסיפרתי בעבר).

מביתי אל משרדי המועצה המקומית, אולי 400 מ'.

מסניף הדאר אל המועצה המקומית, כ-200 מ'.

בפברואר, מכתב רשום נמסר 7 ימים אחרי שנשלח.

במרס לקרוא את ההמשך »


המועצה התחייבה לא לחייב בארנונה באופן רטרואקטיבי

במזכרת בתיה, אם המועצה המקומית הגדילה את הארנונה בעקבות מדידה חדשה של בית, נהוג, או היה נהוג, לחייב בתוספת הארנונה מתחילת השנה של המדידה. אם מדדו את הבית בנובמבר, הגדילו את הארנונה רטרואקטיבית מתחילת ינואר.

הנוהג הזה מקובל, או היה מקובל, ברשויות מקומיות רבות נוספות: אלעד, בת-ים, הרצליה, לב-השרון, עכו, ראש-העין, תל-אביב. אלה הרשויות שאני יודע עליהן – בהחלט יכול להיות שישנן נוספות. איך אני יודע אספר בהמשך.

אלא שהנוהג הזה אסור על פי החוק. התאריך שמותר להתחיל בו את החיוב בארנונה המוגדלת הוא תאריך משלוח ההודעה על תוספת החיוב אל התושב.

וההגדלה הזאת יכולה להיות משמעותית מאד. אני התלוננתי על הגדלה של כ- 20 מ"ר (כ- 1,000 ש"ח לשנה), אבל לאחרים הגדילו ב- 28 ואפילו ב- 43 מ"ר. החיוב הרטרואקטיבי כשלעצמו עלול להיות סכום משמעותי.

והיה מי שהגיש תביעה ייצוגית נגד המועצה המקומית שלנו בדרישה לקרוא את ההמשך »


סרדינים, או פירנות?

העיתונים והחדשות, כולם מספרים על "מחאת הסרדינים". הורים דורשים להקטין את מספר התלמידים בכיתה לשלושים ושנים לכל היותר.

אני לא בטוח שכל התלמידים יסכימו עם הדרישה, במיוחד בכיתות הגבוהות יותר, שבהן התלמידים כבר אינם זקוקים, ואינם מצפים, לליטופים תכופים (פיזיים או מטפוריים) מצד המורה. קל יותר ל"הסתתר" מהמורה, כשרוצים להסתתר, בכיתה גדולה. קל יותר להתחמק מתלמידים מציקים בכיתה גדולה. רק מעט יותר קל, אבל כשנזקקים לזה, גם זה משהו.

מה שאני כן בטוח בו, מנסיוני האישי, הוא שאפשר ללמוד, וללמוד היטב, בכיתה גדולה. ויותר משזה תלוי במורה, זה תלוי בתלמידים. אם התלמידים יידעו, כמו שידעו אז, שמצפים מהם ללמוד, והמורה צודק תמיד, אפילו כאשר אינו צודק, הם ילמדו יותר, ולמורה יהיה קל יותר (כן, אני יודע – זה רחוק מלהיות ניתוח שלם של הבעיה).

את כיתה י"א התחלנו ב-42 תלמידים, אמנם סיימנו את י"ב רק 37.

בכיתה ז' היינו 44.

בכיתה ו' היינו 50 (חמישים).

גם בכיתה ג' היינו 50.
אם אינכם מאמינים תוכלו לספור בתצלום למטה (ילדה אחת חסרה). גודל הכיתה לא הפריע למבוגרים צנועים ולשמות ידועים לגדול ממנה. לקרוא את ההמשך »


כן ספר על האיסלם, או הבורות כאידיאולוגיה

ראש עיריית נס-ציונה נתן מתנה לבוגרי כיתה י"ב בעיר, ספר על האיסלאם.

היטב עשה.

ראשית, טוב היה אם כל תושבי ישראל היו יודעים משהו על האיסלאם והנצרות, הם היו מבינים מעט יותר טוב את העולם שהם חיים בו, ומכמה צדדים. הם היו מבינים טוב יותר את האמנות, המערבית  והאיסלאמית כאחד. חשוב מזה – הם היו מבינים הרבה יותר טוב את היחס של אומות העולם הנוצריות והמוסלמיות אל היהודים ואל ישראל. בנצרות ובאיסלאם יש לקיום היהודי והישראלי משמעות דתית.

שנית, זהו ספר מצויין. קראתי אותו והוא ברשותי שנים רבות. חסרונו היחיד, כמתנה לצעירים רבים, הוא שהוא עבה מדי – כ-400 עמודים. ספק אם רבים מהם יקראו אותו, ולו מסיבה זו בלבד. אבל אולי יקראו בו מפעם לפעם כשישמעו בחדשות על משהו מהאיסלאם. אפשר לקוות.

אולי היה טוב עוד יותר אם היה נותן לבוגרים שני ספרים דקים יותר, אחד על האיסלאם ואחד על הנצרות, אם ישנם ספרים מתאימים כאלה.

אבל יש למתנה הזאת היבט נוסף: זו ביקורת חדה על מערכת ההוראה (הנקראת בטעות "החינוך"), שבמסגרת הלימודים הסדירים לא לימדה די, אם בכלל, על האיסלאם, ועל הנצרות, ובינינו – גם לא על היהדות.

והתוצאה היא שהבו[ג]רים הם גם בורים בנושאים רבים.

אז אולי ישנו דבר אחד שמערכת ההוראה כן מצליחה לחנך אליו: לבורות כאידיאולוגיה.

היא מפנימה את הרעיון שלא צריך לדעת שום דבר על האיסלאם ועל הנצרות.

כן, וגם על היהדות. וגם על דברים רבים נוספים.

אני זוכר איזו סערה חילונית קמה, לפני שנים, כאשר מורה לספרות ניסה ללמד איזשהם פיוטים מהתפילות.

כאילו כל מי שלומד משהו מייד ממיר את דתו או מתחרד.

או מתחלן, אם הוא לומד פרק בביולוגיה.

אסור ללמוד. אסור לדעת.

האם זו מורשת האיסור לאכול מעץ הדעת?


מה שטח הבית לארנונה? (5) – כל המדידות החדשות פסולות!

 

אחזור לפרשת הארנונה, ואתחיל בסיכום מה שקרה.

המועצה המקומית ניצלה פס"ד של תביעה ייצוגית נגדה, האומר שהמועצה המקומית חייבת לגבות ארנונה לפי השטח המדוייק של הנכס ולא יותר, כדי למדוד מחדש את בתי היישוב במטרה להגדיל את שטחם. כך מדדו את ביתי, והגדילו את שטחו כמעט בעשרים מ"ר! את ההגדלה הזאת יצרו ע"י הוספת שטחים שלא היו בחשבון המקורי: שטח המדרגות של הבית הדו קומתי, שטח מקורה בכניסה לבית, והשטח השלם של מחסן שרק חציו היה בחישוב המקורי. כל זה שלא כדין, בניגוד ל"צו הארנונה" של מזכרת בתיה.

מאחר שמנהל הארנונה לא קיבל את ה"השגה" שהגשתי, עררתי על כך. אדלג על חלק גדול מהוויכח בדיון שם (אולי עוד אחזור אליו), ואספר את מה שאמור היה להיות "השורה התחתונה" של הפרשה:

וועדת הערר פסלה את המדידה החדשה של המועצה המקומית מפני שהמודד לא היה מודד מוסמך, ומפני שלא מדד את פנים הבית אלא את מידותיו החיצוניות, ואת שטח הקירות החיצוניים, שצריך היה להפחית, לא מדדו אלא חישבו באופן מקורב. המועצה חוייבה "להזמין למדידה חוזרת לדירתו של העורר מודד מוסמך …"

זו החלטה משמעותית מאד, מפני שהיא פוסלת את כל המדידות החדשות של המועצה המקומית, שנעשו בעקבות התביעה הייצוגית. כולן נעשו באותו אופן. יותר מזה – היא פוסלת את שיטת המדידה. למעשה היא עושה את כל פרוייקט המדידה מחדש לבלתי כדאי, כי מדידת השטח הפנימי של דירה, ע"י מודד מוסמך, תהיה יקרה הרבה יותר, אולי יותר מכל תוספת הארנונה שהמועצה יכולה לקוות לה.

מדוע "אמור היה להיות" ולא פשוט "היתה"? מפני שהפרוטוקול של הדיון שובש והושמטו ממנו קטעים משמעותיים. גם הנוסח המדוייק של ההחלטה שונה. ההוראה המפורשת שנאמרה בדיון, למדוד את השטח הפנימי ולא את החיצוני, הוצאה מהפרוטוקול ונשאר רק "הוא יקבל הנחיות מבא כח המועצה", (היועץ המשפטי שלה). ההודאה של מנהל הארנונה בשיטת המדידה והחישוב שהמועצה השתמשה בה הוצאה מהפרוטוקול. ונימוקי ההחלטה הוצאו מהפרוטוקול.

החלטה מנומקת חתומה בידי חברי הוועדה, אשר אמורה היתה להימסר לי "סמוך ככל האפשר למתן ההחלטה", כפי שחייבת היתה ע"פ חוק, בכלל לא קיבלתי. ההחלטה גם לא התפרסמה באתר של המועצה ברשת, כפי שחייבת היתה ע"פ חוק. גם המודד המוסמך לא הגיע אל ביתי.

עכשיו אפשר לטעון שלהחלטה אין משמעות כללית, שהיא החלטה למקרה פרטי (שפרטיו לא פורטו), ושאפשר להמשיך למדוד בשיטה שנפסלה!

לדעתי, זו הסיבה לשיבוש הפרוטוקול ולהמנעות ממסירת החלטה מנומקת. לנסות להסתיר את המסקנות הכלליות הנובעות מההחלטה.

תוספת והבהרה (29 בינואר):

1. ההחלטה הפוסלת מדידה ע"י מודד בלתי מוסמך, ומדידה חיצונית וחישוב מקורב של המדידה הפנימית, נאמרה בדיון אבל לא נכתבה בפרוטוקול. לפי הכלל הבלתי כתוב "מה שאינו כתוב אינו קיים", ספק אם אפשר להשתמש בה, בוודאי לא בקלות, לפסילת מדידות דומות.

2. בינתיים סיפרו לי על מדידה שנעשתה לא מזמן, שבה המודד (לא ידוע אם היה מודד מוסמך) מדד את הדירה מבפנים, לא מבחוץ. אז נראה שבכל זאת היתה לערר שלי השפעה על מדידות חדשות יותר. אבל, מאחר שסיפרו לי רק על מדידה אחת כזו, אינני בטוח אם עכשיו כל המדידות הן כאלה, ואם כן, ממתי התחילו למדוד כך.


אייאן חירסי עלי על מאורעות פריז והאיסלאם

אדחה את המשך הסיפור שהבטחתי על הארנונה שלי והערר עליה, ואומר משהו על התרחשויות הימים האחרונים. אולי זו תהיה התחלה של כתיבה על נושאים שאינם קשורים במזכרת בתיה. ישנו עולם מעבר לשלולית המקומית.

בימי ההתקפות על השבועון "שרלי הבדו" וחנות המכולת הכשרה בפריז, קראתי את הספר "נוודת" של אייאן חירסי עלי. שם היא מסבירה את סכנת האיסלאם באירופה ומזהירה מפניו. היא מזהירה מפני התקינות הפוליטית שלא במקומה, ואי ההבנה של המצב, הנפוצות במערב ומונעות את ההתגוננות מפניה. הספר יצא לאור, במקורו באנגלית, ב- 2010, ובתרגומו לעברית ב- 2014. הפתיע אותי עד כמה היא ראתה כבר אז את מה שהתגלה, למי שלא הבין זאת קודם, בהתקפות האלה.

אני ממליץ מאד לקרוא את הספר הזה. מי שלא קרא אותו, אינו יכול להבין את בעיות המהגרים המוסלמים והאיסלאם באירופה. לקרוא את ההמשך »


מה שטח הבית לארנונה? (4)

הזנחתי את הבלוג הזה זמן רב מדי. ישנם כמה וכמה עניינים שהגיע הזמן לספר עליהם. אחד מהם הוא ההתפתחות, אם אפשר לקרוא לה כך, בעניין הארנונה שלי. אתחיל לספר עליה עכשיו, ואסיים ברשימה הבאה.

בינתיים הגשתי "השגה", שכמובן נדחתה, למעט נקודה אחת בה זכיתי, מתוך כ- 20 המ"ר שהוסיפו לשטח ביתי, שיורידו מהתוספת 1/2 מ"ר.

הצעד הבא היה ערר. בוועדת הערר קיבלתי בעיטה (באופן מטפורי, כמובן), אבל המועצה המקומית קיבלה בעיטה גדולה יותר, ונדמה לי שהיא מתקשה להתמודד אתה. וועדת הערר, האמורה להיות בלתי תלויה, כנראה שיתפה פעולה עם המועצה המקומית והשמיטה מהפרוטוקול חלקים חשובים ממה שנאמר בדיון. מסמך החלטה בערר, כפי שהחוק דורש, בכלל לא קיבלתי. והמועצה המקומית לא מילאה את מה שהוטל עליה בהחלטה. ההליך נראה תקוע.

להחלטה של וועדת הערר בערר שלי ישנה משמעות רבה לכל הליך המדידה מחדש שעושה המועצה. להלכה היא קובעת שאינו תקף, והמועצה המקומית חייבת לעשות אותו אחרת. למעשה היא עושה את המדידה מחדש לבלתי כדאית למועצה.

אשלים את הפרטים ברשימה הבאה.