סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-3, איך התאכזבתי מהוועדה לעררים

ברשימתי הקודמת התחלתי להביע את אכזבתי מוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה. זו היתה ישיבה והחלטה על ערר של ראש המועצה המקומית מזכרת-בתיה, על החלטה של וועדת ההתנגדויות המחוזית – פרשה ארוכה. עכשיו אמשיך את ביקורתי על וועדת העררים. התקפתי עליה, אם אתם מעדיפים – היא בהחלט ראויה להתקפה הזאת. את כל טענותי על ההחלטה והוועדה אדגים במובאות או נתונים מההחלטה, או מהתמליל, או ממה שהיה בדיון ולא נכנס לתמליל. אני מתנצל על הפירוט והאורך. לא רציתי להתקיף בלי ראיות.

אזכיר כי הצדדים בדיון ובהחלטה הם אלה: העוררת הפורמלית היא המועצה המקומית, אבל למעשה ראש המועצה (המתייחס לעניין באופן די אישי); המשיבים האמיתיים הם הוועדה המחוזית ועו"ד יצחק פסטרנק; המשיבים האחרים, הוועדה המקומית זמורה והיזם, שהוא החברה הקבלנית הרסוף, דווקא תומכים בערר. אני חושב שמדוייק יותר יהיה לומר כי ראש המועצה והוועדה המקומית זמורה תומכים ביזם.

ברשימתי הקודמת הראיתי, על סמך נושא אחד בהחלטת הוועדה ובתמליל הדיון, כי הגיון והבנת הנקרא אינם נקודות חוזק של הוועדה הארצית לעררים, ובנוסף, כי היא מוטה מראש נגד מתנגדים להחלטה של וועדה מחוזית, שהם בדרך כלל מהציבור. כאן אוסיף ראיות לתובנות אלה, ואדגים גישות מדאיגות נוספות של הוועדה, ואת כל זה רואים לפי ההחלטה שהוועדה עצמה כתבה, ומעט גם על סמך התמליל. הכל כתוב, שחור על גבי לבן, ואני רק קורא, משווה לעובדות, ומנתח כמו שמנתחים ומפרשים טקסט ספרותי.

וזה מה שמצאתי בהחלטה ובדיון, ולכן בוועדה (אבל ישנה גם אפשרות נוספת, לפחות תיאורטית, והיא שלוועדה יש הגיון, יש שכל ישר ובקורתי וכן הלאה …, אבל הפקירה אותם עבור ההטיה הספציפית בדיון המסויים הזה, השולי והמקומי, במחשבה שאיש לא יתעניין ולא יגלה). האם זה אפשרי שאלה המאפיינים של וועדה האמורה להיות רצינית? אבל הכל כתוב, שחור על גבי לבן.

א: הועדה מוטה נגד הציבור ובעד היזם, ויש לה הגיון פגום, ואי-הבנה של תפקיד וועדת המשנה לעררים לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-2, מי ניצח, מי הפסיד

ובכן הגענו לפרק האחרון, בינתיים, במה שנראה יותר ויותר כאופרת סבוןהדיון בוועדת העררים הארצית והחלטת הוועדה. לפני שאנתח את הדיון וההחלטה, אקפוץ "לשורה התחתונה" של המאבק כהתחרות, או קרב, בין קבוצות שונות – מי ניצח ומי הפסיד (על מה כל העניין? – אנא ראו ברשימתי הקודמת). גם זה לא כל כך פשוט:

ראש המועצה המקומית: במישור העקרוני – הפסיד. גם הוועדה הזאת, כמו המחוזית, קיבלה את עקרונות תכנון העיר שעו"ד פסטרנק התווה. במישור המעשי – לא הפסיד אבל גם לא ניצח, כי דחו את ההחלטה המעשית לאחד הפרקים הבאים. לא דחו את הערר שלו, אבל גם לא קיבלו אותו, אלא החזירו את ההחלטה אל הוועדה המחוזית, והורו לה לבחון מחדש אם בנסיבות העניין הותרת שטחי מסחר "תגשים תכנון מיטבי". בהחלטתה הקודמת היא כבר פסקה לטובת שטחי המסחר, אבל בדיון אמר נציגה כי אולי אפשר היה להפחיתם.

עו"ד יצחק פסטרנק: במישור העקרוני – ניצח. הוועדה קיבלה את עקרונות התכנון שהתווה. במישור המעשי – בדומה לראש המועצה, לא ניצח אבל גם לא הפסיד.

נצטרך לחכות עוד כדי לראות מי יהיה המנצח הסופי במישור המעשי, ומי המפסיד בין שני אלה. אבל ישנם, לדיון הזה, לפחות עוד שני צדדים. האחד היה מיוצג ע"י הוועדה עצמה, והשני, למרות זאת שלא היתה לו שום נוכחות פיזית בדיון, ישנם לו אינטרסים רבים בכל דיון תכנוני, לא רק בתוצאות של הדיון אלא גם בעצם המעמד שהאינטרסים האלה מקבלים בו, והוועדה אמורה היתה לייצג אותו – הציבור:

המועצה הארצית לתכנון ובניה: הפסידה הפסד גדול. וועדת המשנה לעררים שלה התגלתה כאן בקלונה לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק י-1, מנצחים ומפסידים

ברשימה קודמת שאלתי אם הסוף הסופי של הפרשה עומד להגיע.
ובכן התשובה היא עדיין לא. וועדת הערר של המועצה הארצית החזירה את העניין לוועדה המחוזית, לשיקול מחדש. אז שום דבר בייעודו של המגרש הזה עדיין איננו סופי. במלים אחרות – מצפים לנו פרקים נוספים בסידרה הזאת.

ובינתיים, סטטוסים ותגובות אחדים בדפי פייסבוק הקשורים במזכרת-בתיה ראו את העיקר בשאלה מי ניצח ומי הפסיד בפרק הזה (הדיון במועצה הארצית). חלק מהם, מאלה המתקיפים באופן פרוע את עו"ד יצחק פסטרנק, נראים לי מזוייפים. לפחות אחד מהם נכתב בוודאות בזהות מזוייפת, ז"א בשם מישהו שאינו קיים.

ובאמת כבר אפשר לראות מי ניצח ומי הפסיד בסיבוב הזה של המאבק על המרכז השכונתי בשד' בגין. לא מיהרתי לכתוב על זה, קצת מפני שהייתי עסוק בעניינים אחרים, וקצת מפני שרציתי לראות את העניין באופן הרחב והעמוק ביותר שאוכל. שני הצדדים (עו"ד מצד אחד וראש המועצה המקומית מצד שני) טוענים לנצחון. מי צודק?

אבל את סיכום הנצחונות וההפסדים אציג ברשימה הבאה, מחר או מחרתיים. עכשיו תקציר תריסר הפרקים הקודמים בדרמה הזאת לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ט, לקראת סוף סופי?

ברשימה קודמת, על תרבות השקר (שאני סופר כחלק ח בסדרה) , כבר כתבתי שיש המשך לפרשה שחשבתי כי הגיעה לסופה.

ביום חמישי התקיים דיון בוועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ובניה (הגוף התכנוני העליון של ישראל), בערר של המועצה המקומית שלנו, מזכרת-בתיה (קרי הערר של ראש המועצה, מאיר דהן), על ההחלטה של הוועדה המחוזית בעניין המרכז השכונתי והמגרש.

כבר באותו יום מיהר מר דהן וכתב בדף הפייסבוק שלו על הישיבה הזאת.
אבל לא כל כך דייק בדיווחו.
הנה הדיווח שלו במלואו, וכמה הערות שלי על דבריו ועל מידת "דיוקם".
ההדגשות שלי, והמספרים מפנים להערותי בהמשך הרשימה: לקרוא את ההמשך »


תרבות השקר

ברשימות קודמות כתבתי על נסיון של קבלן להסב מגרש ממסחר למגורים. בתוכנית השכונתית המגרש נועד לבניין למסחר ושירותים כחלק ממרכז שכונתי, והקבלן רוצה, במקום זה, לבנות בו שני בנייני מגורים (בשטח גדול בהרבה משטח הבניין המסחרי, וגבוהים בקומה יותר מכל הבניינים האחרים בסביבה) כתבתי גם על התמיכה שהוא מקבל מהמועצה המקומית ובמיוחד מראש המועצה. כל זה קורה במזכרת בתיה, היישוב המתחבא מאחורי מתחם בילו המסחרי הענקי של קריית עקרון, ליד רחובות.

סיפרתי כי הוועדה המחוזית ("וועדת המשנה להתנגדויות") הבינה את הצורך התכנוני בתוכנית המקורית, ופסקה נגד ההסבה הזאת. חשבתי אז שזה סוף הפרשה – וטעיתי. לרשות מקומית ישנה זכות לערור על החלטה כזו לפני המועצה הארצית לתכנון ובניה – הגוף התכנוני העליון של ישראל. והיא עררה, וגם הודיעה על כך (בסוף השבוע שעבר) באתר שלה ברשת, וגם זיכתה את כולנו ביכולת לקרוא את כתב הערר. "כתב התביעה" היא קוראת לו בהודעה ברשת.

"כתב תביעה" הוא כינוי לא נכון כאן – זה רק ערר – אבל הוא מתאים מבחינת אופיו כהתקפה על עו"ד יצחק פסטרנק, הוא המתנגד שהוועדה קיבלה את התנגדותו. בתפיסה של מר דהן, ראש המועצה המקומית, ההתקפה הזאת היא כנראה תמצית מהותו של הערר. מבחינה עניינית,  הפרשה מעלה שאלות כבדות על מהותו של תכנון יישובי (במכוון אני נמנע כאן מהכינוי המקובל "תכנון עיר"), על אופיה של מזכרת בתיה כיישוב, ועל מינהל תקין. חילוקי הדעות בשאלות אלה ראויים לדיון רציני ומעמיק (ואולי עוד אחזור לשאלות אלה בנסיון לתרום משהו לדיון בהן), אבל בכתב "התביעה" הן מחווירות ליד המתקפה האישית על עו"ד פסטרנק.

התקפה אישית יכולה להיות לגיטימית, אם, לפחות, העובדות המובאות בה הן נכונות. כאן, בכתב "התביעה" הזה, כפי שאראה מייד, לא כולן נכונות. זה המקום להדגיש כי השאלה המשמעותית כאן איננה מה אמר או לא אמר פלוני או אלמוני. העניין המשמעותי הוא חדירת תרבות השקר לשיח של מזכרת בתיה בעניינים מקומיים. לקרוא את ההמשך »


סיפור על מרכז שכונתי ומגרש, חלק ז, הסוף

ברשימות קודמות, לפני יותר משנה, סיפרתי על מרכז שכונתי מתוכנן שרצו להוציא ממנו מרכיב חשוב – את הבניין למסחר ושירותים. נדמה היה שהוועדה המחוזית שיכורת הכוח איננה מוכנה לקבל התנגדויות לתוכנית הזאת, וזה סופו של הסיפור. מאוחר יותר התברר כי בכל זאת יש המשך  לסיפור, ולפני כחודשיים (5 באוגוסט) אמנם דנה בו וועדת המישנה להתנגדויות (של מחוז מרכז) מחדש.

לאחרונה נשלחה החלטת הוועדה אל המשתתפים – אל המתנגדים, אל חברת הרסוף שרצתה ויזמה להפוך את הבניין לבית מגורים, ואל המועצה המקומית שתמכה ביוזמה. עד להעלאת הרשימה לרשת, הישיבה הזאת אינה מפיעה כלל בלוח הישיבות באתר של משרד הפנים. זה אורך להם די הרבה זמן עד שהם מעלים את הפרוטוקול והתמליל של הישיבה לרשת.

החלטת הוועדה היתה בהחלט מפתיעה – לטובה, הפעם. היא הצילה את המרכז השכונתי. הוועדה החליטה לקבל את ההתנגדויות, בעיקר מהסיבות שהציג עו"ד פסטרנק בהתנגדותו, ולבטל את התוכנית לשנות את ייעוד החלקה ממסחר ושירותים למגורים. הנימוק העיקרי, לפי הפרוטוקול, היה כי מרכז מסחרי אמנם דרוש במרכז השכונה, במקום שהתושבים יכולים להגיע אליו בהליכה.

יותר מזה – הוועדה הכירה בכך שההליך המקורי לא היה תקין, לקרוא את ההמשך »


הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.