תרבות השקר

ברשימות קודמות כתבתי על נסיון של קבלן להסב מגרש ממסחר למגורים. בתוכנית השכונתית המגרש נועד לבניין למסחר ושירותים כחלק ממרכז שכונתי, והקבלן רוצה, במקום זה, לבנות בו שני בנייני מגורים (בשטח גדול בהרבה משטח הבניין המסחרי, וגבוהים בקומה יותר מכל הבניינים האחרים בסביבה) כתבתי גם על התמיכה שהוא מקבל מהמועצה המקומית ובמיוחד מראש המועצה. כל זה קורה במזכרת בתיה, היישוב המתחבא מאחורי מתחם בילו המסחרי הענקי של קריית עקרון, ליד רחובות.

סיפרתי כי הוועדה המחוזית ("וועדת המשנה להתנגדויות") הבינה את הצורך התכנוני בתוכנית המקורית, ופסקה נגד ההסבה הזאת. חשבתי אז שזה סוף הפרשה – וטעיתי. לרשות מקומית ישנה זכות לערור על החלטה כזו לפני המועצה הארצית לתכנון ובניה – הגוף התכנוני העליון של ישראל. והיא עררה, וגם הודיעה על כך (בסוף השבוע שעבר) באתר שלה ברשת, וגם זיכתה את כולנו ביכולת לקרוא את כתב הערר. "כתב התביעה" היא קוראת לו בהודעה ברשת.

"כתב תביעה" הוא כינוי לא נכון כאן – זה רק ערר - אבל הוא מתאים מבחינת אופיו כהתקפה על עו"ד יצחק פסטרנק, הוא המתנגד שהוועדה קיבלה את התנגדותו. בתפיסה של מר דהן, ראש המועצה המקומית, ההתקפה הזאת היא כנראה תמצית מהותו של הערר. מבחינה עניינית,  הפרשה מעלה שאלות כבדות על מהותו של תכנון יישובי (במכוון אני נמנע כאן מהכינוי המקובל "תכנון עיר"), על אופיה של מזכרת בתיה כיישוב, ועל מינהל תקין. חילוקי הדעות בשאלות אלה ראויים לדיון רציני ומעמיק (ואולי עוד אחזור לשאלות אלה בנסיון לתרום משהו לדיון בהן), אבל בכתב "התביעה" הן מחווירות ליד המתקפה האישית על עו"ד פסטרנק.

התקפה אישית יכולה להיות לגיטימית, אם, לפחות, העובדות המובאות בה הן נכונות. כאן, בכתב "התביעה" הזה, כפי שאראה מייד, לא כולן נכונות. זה המקום להדגיש כי השאלה המשמעותית כאן איננה מה אמר או לא אמר פלוני או אלמוני. העניין המשמעותי הוא חדירת תרבות השקר לשיח של מזכרת בתיה בעניינים מקומיים.

הנה דוגמה:

בסעיף 63 של הערר כותבת עורכת הדין המייצגת את המועצה המקומית (אנא בידקו, ההדגשה שלי):

"דומה כי ראיה ניצחת לכך שהתנגדותו של [עו"ד פסטרנק] מונעת היתה כל כולה משיקולים פוליטיים נמצאה בסתירה המהותית שנמצאה בין התנגדותו זו לבין התנגדות קודמת שהגיש …"

ובהמשך מוצג מה שאמור היה להיות מובאות מכתביו של עו"ד פסטרנק:

אין צורך להרחיק נדוד כדי למצוא את המקור של המובאות האלה. כתב הערר המלא (שכולנו משלמים עבורו, ומשקלו, על נספחיו, לא פחות מ- 1.2 ק"ג!) מכיל גם את המקורות. מתברר שהציטוט בכתב הערר מסלף את הדברים במכוון. במקור, אין בדבריו של פסטרנק שום סתירה.

הנה המקור המדוייק של "המובאה" הראשונה:

"כבר שנים רבות שמזכרת בתיה חדלה להיות הכפר, או המושבה, שהיתה בעבר הרחוק. היא יישוב עירוני בדרך להיות עיר קטנה. כך גם צריך לתכנן אותה. והמטרה חייבת להיות רווחת התושבים לשנים רבות, לא רווחי הקבלנים המיידיים."

המשפט שהדגשתי בקו נמחק, ובמקומו הוכנס המשפט המתחיל במילה "חייבים …" שכל כולו הוא המצאה בדיונית, ושעו"ד פסטרנק כלל לא כתב אותו או משהו דומה לו. בכל המסמך של עו"ד פסטרנק, הוא לא השתמש במילה "קניון" אפילו פעם.

והנה  המקור המדוייק של "המובאה" השניה:

"אנו הח"מ (שמעל לגיל 18) מתנגדים לשינוי התכליות המותרות באזור רח' רוטשילד. אנו מעוניינים לשמר את אופייה הכפרי, השקט, וההיסטורי של המושבה, ללא כל תוספת מסחרית. פיתוחה המסחרי של מזכרת בתיה יפגע במרקם החיים שלנו ובאיכותם, ואנו מתנגדים לאישורה של כל תוכנית שתאפשר פתיחת עסקים ברחוב רוטשילד או ברחובות הסמוכים (תוכנית זמ/4/238 או כל תוכנית אחרת שתוגש בעניין זה)."

גם כאן נמחקו מה"מובאה" הקטעים שהדגשתי בקו, וזה משנה את כל מובנו של הקטע הזה. הוא הוצג כאילו הוא נגד כל מסחר במזכרת בתיה, בעוד שלאמיתו של דבר הוא מכוון רק נגד המיסחור של איזור המושבה הישנה, שמרכזו הוא רח' רוטשילד.

אז כשבודקים את המקור, הסתירה נעלמת ואיננה. כל כולה של "הסתירה", שכאילו נמצאה, היא זיוף, היא המצאה של כותבת הערר, עוכרת דין ממשרדו של היועץ המשפחי של המועצה המקומית. במילים פשוטות ובוטות – שקר.

ומה שאינני מבין כאן הוא את עורכת הדין החתומה על הערר. אתעלם מהשאלה האתית . כפי שנוכחתי, וועדות אתיקה של לשכת עוה"ד מגינות על עורכי דין משקרים, אז מה רוצים מעורכי  דין זוטרים? מה שאינני מבין זה את חוסר התבונה בהתקפה שקרית כזו. האם חשבה, אותה עוכרת דין, כי זיוף המובאות לא יתגלה? האם חשבה כי זה לא יחזור אליה כבומרנג, ויערער את הערר שכתבה? האם לא הבינה כי טענה בלתי נכונה ביודעין על "חוסר נקיון כפיים" תוכיח רק את "חוסר נקיון הכפיים" של עצמה ושל מי שהיא מייצגת? האם חשבה כי אפשר להאכיל את המועצה הארצית בכל טענה בלתי מבוססת והמועצה תאמר אמן? (לצערי נוכחתי, לגבי וועדות תכנון ובניה מסויימות, כי זה נכון).

אבל, יטען הטוען, בדקת רק פרט קטן אחד מתוך כתב הערר, בקושי חצי עמוד מתוך אחד עשר. זה נכון, אבל על זה כבר אמר מישהו, כמדומני שזה היה ג'ורג' ברנרד שו, כי אין צורך לאכול את כל הביצה כדי לדעת שהיא מסריחה.

About these ads


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.